|
|
עמוד:8
אפרים דוידי 8 הצבאית במרץ 1976 ) ששמה קץ לממשלת הנשיאה הפרוניסטית מריה אסטלה מרטינס דה פרון — "איסבליטה" ] Isabelita [ ( . היה זה עשור של תמורות פוליטיות, חברתיות, כלכליות ותרבותיות . במשך עשור אחד בלבד שלטו בארגנטינה שמונה נשיאים . על פי חוקת ארגנטינה דאז, כהונתו של הנשיא הייתה בת שש שנים . בעשור הנדון, מיוני 1966 עד מרץ ,1976 כיהן כל נשיא בממוצע כשנה וחצי בלבד . רק שניים מן הנשיאים נבחרו בבחירות חופשיות . חילופי השלטון התכופים היו ביטוי לחוסר יציבות פוליטית . היה זה ביטוי לאי – הסכמה פוליטית בקרב האליטות השליטות בעקבות מאבקי העובדים . המשבר השלטוני נתן אותותיו בכל תחומי החיים, אך מקורו המשבר נבע מיחסי הכוחות החברתיים בארגנטינה בשנים ההן . מחקר זה עוסק באחד הכוחות המרכזיים — מעמד העובדים הארגנטיני — ובביטוייו הארגוניים המגוונים : איגודים מקצועיים, ועדי עובדים, ועדות תיאום אזוריות, מועצות העובדים במפעלים . המחקר גם עוסק בזרמים הפוליטיים – אידיאולוגיים הגדולים בתנועת הפועלים : פרוניסטים ומהפכניים . בכ – 150 השנים של תולדות האיגודים המקצועיים בארגנטינה ניתן להבחין בשלוש תקופות מעצבות : — התקופה שהחלה עם השביתה הכללית ב – 1909 ) "השבוע האדום" ( והסתיימה עם הדיכוי הרצחני של הפועלים החקלאיים השכירים בפטגוניה ב – 1921 . בעשור זה פרצו שביתות רבות וקמו התארגנויות עובדים חזקות, על רקע החרפת המאבק המעמדי והדיכוי האכזרי . אחד מביטוייו של מאבק זה היה "השבוע הטרגי" ב – ,1919 שבמהלכו מצאו מאות את מותם — בכללם יהודים רבים שנפלו קורבן לפוגרום מאורגן היטב . בעשור זה התפרץ מעמד העובדים אל המגרש הפוליטי, הכלכלי והחברתי . מאז ועד היום, "השאלה החברתית" ) אם להשתמש בביטוי מימינו ( לא ירדה מסדר יומה של ארגנטינה .
|
|