|
|
עמוד:13
מעשה האמנות — בין משמעות להתענגות 13 האמנותית, מושתת על התנאי הבארתיאני הבא : יצירת אמנות איכותית מודרנית חייבת לעורר למחשבה חוזרת ונשנית . את הספר מיתולוגיות ) 1957 ( מסכם בארת במסה המיתוס היום . במסה זו הוא פורש תיאוריה, המוּשתֶתֶת על התיאוריה של לוי – שטראוס, שעל פיה המיתוס הוא תוצר של עיוות, המאפשר להסביר מצבי חיים בעייתיים — כאלו הנתפסים כבעלי סתירה פנימית . במסה זו, המנסה להתוות שיטה לניתוח תופעות תרבותיות, מבקש בארת לחשוף באמצעות "סכמת המיתוס" כיצד כל תופעה חברתית הנתפסת כטבעית הנה פועל יוצא של מוסכמה לשונית שרירותית, אשר עברה עיבוד נוסף שתכליתו הפקת תועלת על ידי בעלי עניין . אלה מבקשים לשמר לצורכיהם את האמונה של המשתמש התמים שהגילום התרבותי ) בעיקר זה שהם יצרו ( נוצר באופן טבעי . בארת עושה שימוש בתפיסה המבנית של הלשון שהציע הבלשן פרדינן דה סוסיר ) 1857 - 1913 ( , תוך כדי שינוי ההדגש ביחס לצמד המושגים הסוסיריאני "מסמֵן / מסומן" . בשונה מדה סוסיר אשר שם דגש על התאמה עקבית בין מרכיבי הסימן — מסמן / מסומן, 5 בארת מדגיש את האפשרות של אי – התאמה בין מרכיבים אלה . באופן הזה הוא מייצר מבנה מערכתי מורחב, שבו מיוחס לסימן ערך מוסף : היותו בעל פוטנציאל לשמש כאיבר במערכת טפילה חדשה, שאותה הוא מכנה "המערכת המיתית" . באופן הזה הסימן הופך להיות מרכיב פונקציונלי חדש, המקשר בין שני סדרים : סדר הלשון וסדר המיתוס . ברם, רגע השינוי ) החל ביחס לסימן ( מיוחס לסדר המיתי . ככזה, הוא מושתת על רעיון הביטול – שימור, כמומנט אחד, המאפשר תולדה של סינתזה חדשה — מסמן – על ; מסמן מסדר שני הפתוח 6 שינוי זה יקבל ביטוי קיצוני בתפיסת למשמוע חדש, למסומן – על . המסמן ) המאיידת את המסומן ( במסה המשמעות השלישית ) 1970 ( . תפיסה זו מייחסת למסמן דחיקה מתמדת של המסומן תוך
|
|