הקדמה

עמוד:14

14 דרור הררי פעילים וגוף עבודתם ממשיך להתפתח . כאמור, היה אפשר לכתוב על אמנים רבים נוספים שאת עבודתם ראיתי במהלך שני העשורים האחרונים - הרקדן, הבמאי ואמן הפרפורמנס נייג'ל צ'רנוק, יוצרת המחול-פרפורמנס אמילין קלייד, אמנית הפרפורמנס הלן פריס, אמן הפרפורמנס טים מילר, וגם נאו בוסטמנטה, סטלרק, אדריאן הולס, אורית אשרי ועוד - אולם העדפתי מיקוד וניתוח של עבודות ספציפיות על פני התפזרות בין שלל דוגמאות . אף על פי שחלף למעלה מעשור מאז צפיתי בעבודתם החיה ( ובהמשך בתיעוד של עבודות נוספות ) , הפרשנות שאליה ייחשף הקורא בין דפי הספר עומדת בעינה, ואף ( לטעמי ) מתחזקת לנוכח מצבו של הסובייקט בעידן של דהרה טכנולוגית הבולעת אותו אל תוך יישומים טכנו- תקשורתיים, תוכניות ריאליטי ורשתות חברתיות . אין להבין את הצגת העצמי של היוצר באמנות, וכן את הופעת המבצע בתור עצמו בפרפורמנס ארט, כתופעה מובנת מאליה . נהפוך הוא, חוקרת הפרפורמנס ארט קריסטין סטיילס ( Stiles ) רואה בכך גורם רב משקל בתרומתו לערעורן של השקפות אסתטיות דומיננטיות ולשינוי מגמות באמנות במחצית השנייה של המאה ה- 20 . היא כותבת : "עצם הרעיון של הצגת העצמי [ . . . ] במקום תחליף אובייקטיבי לעצמי זה ( התגלמותו באובייקט ) היה 5 מתבקש לשאול ונותר מאתגר לרעיונות מסורתיים של האמנות" . בעקבות סטיילס : אילו "רעיונות מסורתיים של האמנות" הצגת העצמי מאתגרת ? אמליה ג'ונס ( Jones ) , היסטוריונית של אמנות וחוקרת אמנות גוף, טוענת שהשיח ההגמוני של האמנות ומוסדותיה התעלמו או דחקו לשוליים גילויים של פרפורמנס ארט מכיוון שאלה נשענו 5 . Kristine Stiles , " Uncorrupted Joy : International Art Actions", in : Paul Schimmel ( ed . ) , Out of Actions : Between Performance and the Object 1949 - London and N . Y . : Thames and Hudson, 1998, p . 234 1979,

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא