|
|
עמוד:14
עמוס הופמן 14 המהפכה הצרפתית אינו כה מובן מאליו, ובוודאי אינו יחס סיבתי פשוט בין מהפכה רוחנית ( “הסיבה“ ) לבין מהפכה פוליטית ( “התוצאה“ ) . למעשה, ספק אם אפשר בכלל לומר שהנאורות, כתנועה אינטלקטואלית, הייתה מעין “מפעל“ משותף של כל הוגי הדעות שפעלו באותה תקופה בצרפת בפרט ובאירופה בכלל, וספק גדול עוד יותר אם הוגי הנאורות שאפו למהפכה כוללת מהסוג שהתחולל בצרפת בשנת 1789 . להיפך, מבחינות רבות המהפכה הצרפתית אינה תוצאתה אלא בעייתה של הנאורות : כאירוע רב רושם היא שואבת את כל תשומת הלב אליה ומנכסת את הנאורות אל עצמה תוך כדי טשטוש השברים בין הגות המאה ה – 18 לבין המעשה המהפכני, לצד יצירת רושם שקיימת נאורות אחת ומאוחדת . בכך היא מתעלמת מהמחלוקות העמוקות ומהבדלי התפיסות בין הוגי הדעות של התקופה . הנאורות הייתה שנויה במחלוקת מראשיתה . ראשי הכנסייה בצרפת וגורמים שמרניים אחרים שטמו את הוגי הנאורות, המלוכה חשדה בהם והאוכלוסייה הרחבה הסתייגה מהם או שלא ממש הבינה אותם . לאחר המהפכה, השמרנים עשו כל שביכולתם להוכיח שהנאורות היא סיבת הסיבות לשקיעתה של צרפת ולהתבוססותה במשטר טרור צמא דם . היסטוריונים ופילוסופים בני המאה ה – 19 נטו לראות בנאורות תפיסה שטחית ופשטנית, ואילו במאה ה – ,20 בין הביקורת הפסימית של אסכולת פרנקפורט שלאחר מלחמת העולם השנייה לבין הרלטיביזם הפוסט – מודרני של סוף המאה, הואשמה הנאורות ( ובעקבותיה המהפכה הצרפתית ) כמעט בכל חוליי העולם המודרני : היא הושמצה כמקור של גזענות, קולוניאליזם, אימפריאליזם, אפליית נשים, דיכוי מיעוטים ולמעשה בהדרת כל הקבוצות החברתיות שאינן שותפות לאידיאל הרציונלי והמטריאליסטי ( ואף “הגברי“ ) של הזרם המרכזי שלה . באופן פרדוקסלי, דווקא התבוניות, שהיא לב לבה של הנאורות, הוצגה כמקור מובהק לאי – רציונליזם, לפשיזם ובאופן כללי לכישלונה של החברה המערבית להבטיח לאזרחיה חירות ושוויון . לנוכח העיסוק הבלתי פוסק הזה בנאורות, האם לא נוכל לטעון שדווקא ההתנגדות העזה לעיקריה ולהשלכותיהם מוכיחה את הפוטנציאל המהפכני הטמון בה ואת חשיבותה כמפתח להבנתה של התרבות המודרנית ? כפי שהעיר מישל פוקו, מחשובי המבקרים של הנאורות, השאלה “נאורות מהי“ היא “שאלה שהפילוסופיה המודרנית לא הייתה מסוגלת להשיב עליה, אך מעולם גם לא הצליחה להשתחרר ממנה“ . “מהו אפוא“, מקשה פוקו, “אותו אירוע שאנו קוראים לו נאורות ואשר קבע, באופן חלקי לפחות, את מה שהננו, את
|
|