|
|
עמוד:13
לעומתיות 13 ודמוקרטיה המזוהים עם תרבות ארגונית פמיניסטית . מרביתם מייצגים את הזרם הליברלי בפמיניזם, החותר להשגת זכויות לנשים, ולמיעוטים בכלל, במערכות הבלתי שוויונית הקיימות . מספרם של ארגוני הנשים המגדירים את עצמם כפמיניסטיים ופועלים מתוך עמדה ביקורתית לשם שינוי ממשי ביחסי הכוחות בחברה הוא, לפי אומדני, בין עשרים לשלושים . את הארגונים והקבוצות הפועלים במרחב השמאל הפמיניסטי אפשר למנות על אצבעות הידיים ) רובם שותפים ב קואליציית נשים לשלום ( וקשה מאוד להעריך את מספר הנשים הפעילות בו . התרשמותי היא שכמה מאות נשים פעילות בקביעות במסגרותיו, ולפחות אלפיים מוכנות להיענות לקריאה לפעולה בעת הצורך . מה שחשוב הוא שבכל רגע נתון ולאורך זמן מתפתח במרחב הזה אוונגארד פוליטי הנסמך על חשיבה רדיקלית בנוגע לפירוק המנגנונים המשמרים את השליטה הגברית בהוויה הציבורית . זו פעילות מורכבת המציעה תבנית מציאות חלופית שבה נשים משתתפות באופן שווה בהיסטוריה . מרחב השמאל הפמיניסטי רוחש עשייה פוליטית וחברתית, אך הוא אינו מזוהה, כפי שהיה מצופה ממנו, עם מאבק מעמדי של עובדות להשגת שוויון ממשי, וזו חולשה הזועקת לתיקון . אמנם בעת האחרונה מעמיקים ארגונים אחדים את מעורבותם בהתארגנות עובדות ובמאבקיהן לשיפור תנאי העסקתן ופמיניסטיות רבות פועלות בארגונים לזכויות עובדים, אולם היעדרה של תנועה פמיניסטית נחושה ולוחמת מורגש היטב בשדה הזה . יש בוודאי יותר מהסבר אחד להיעדר הזה . בשנות ה – 70 המוקדמות, שהיו שנים מעצבות בתולדות השמאל הפמיניסטי בישראל, נזנח הניתוח המעמדי כגורם המחולל אי – שוויון לטובת ניתוח של יחסי הכוח בין המינים והמאבק לשחרור מן השליטה הגברית . נשים שעבדו במקומות עבודה מאורגנים מצאו את בסיס התמיכה שלהן ב מועצת הפועלות , שהתרחבה ב – 1976 לארגון נעמ"ת הפועל במסגרת ההסתדרות או במסגרות של האיגודים המקצועיים .
|
|