|
|
עמוד:13
פתח דבר 13 שהאחר משמש ציין של הבדל בלתי – ניתן – לפירוק, הרי המרחב שלו מאתגר את ראשוניותה ובכירותה של התרבות ההגמונית ואת הפיקציות שלה בנוגע לאותנטיות והומוגניות . פירוש הדבר הוא שהקולקטיביות של אנחנו נבנית מחדש ללא הרף על ידי הסובייקטיביות של האחר . מסיבה זו נמצא כי קיים מרחב זהויות גם בתוך הקולקטיביות, ולא פחות מכך גם בשל העובדה שזהות קולקטיבית היא תופעה סובייקטיבית ביסודה, שבה היחיד הוא המקבל על עצמו נוסח זהות מסוים 4 וחושב על עצמו כחלק מאנחנו מסוים ) בן – רפאל 2007 ( . זאת ועוד, התיאוריה של האחר ומחקר הספרות התיאורי בתחום שיח המיעוטים עושים שימוש בשולי, במה שנדחק הצידה כאחר, על מנת לנתח את המבנה התרבותי של המרכז, את הנורמטיביות של אנחנו . למעשה, תכליתה של השאיפה לפרק את האופוזיציה אני / אחר מבית מדרשו של פוקו היא "להפריע" לתפיסת הידע והתרבות של האנחנו כאילו נשרו מגבות עיניו של זאוס, ולבחון מחדש את תשתית החשיבה של אנחנו . חשיבה מחדש על הקולקטיב, שאותו אנו תופסים ככזה ראה וקדש, עולה בעקיפין מכל דיון באחר ; עיסוק באחר הוא ממילא גם עיסוק במהותו של אנחנו . לכתוב בשפת האחר בהקשר הישראלי גם במחקר הפוסטקולוניאלי בישראל נשמעת הטענה על ייצוגו המוטה של הלא – אירופאי, המזרחי והערבי בספרות העברית . המחקרים מראים שהאחרוּת, שהיא בלתי מובנת, זכתה לביטול ולחוסר סובלנות לא רק חברתית ופוליטית אלא אף ספרותית . יבול המחקרים בנושא הוא פורה במיוחד בעשור האחרון והדבר מעיד על דחיפות הסוגיה במרחב שלנו ) ראו משעני 2006 ; פלד 2006 ; חבר 2007 ; אופנהיימר 2008 ; שמעוני 2008 ( . המפתח האתני קובע את המזרחי והערבי כאחרים המרכזיים של האנחנו הישראלי : הסובייקט המזרחי לעומת הסובייקט האשכנזי והסובייקט הערבי – פלסטיני לעומת הסובייקט הישראלי – יהודי . יש קשר בין שני סוגי אחרוּת אלו בהיותם של המזרחיים יהודים יוצאי ארצות ערב ובהיות שניהם בעלי זהויות לא – אירופאיות . אולם הערבי הוא גם אחר אתנו – לאומי, הנתון בעימות עם הקולקטיביות היהודית הציונית, וכל שיח לאומי נוטה לדחות את שיח האחר ולהדירו מכל שותפות שווה . מסיבה זו הוכחשה הזהות הערבית של יהודים יוצאי ארצות ערב והפכה לזהות מזרחית, בתנאים שבהם יהודיוּת וערביוּת מובנות כתרבויות קונפליקטואליות ונתפסות כעוינות מנקודת המבט של פוליטיקת הזהויות ) אלמוג 1997 : 153 - 161 ; חבר 2007 : 257 - 281 ( . במחקר שהוקדש לנושא תיארה ענבל פרלסון כיצד דחתה
|
|