|
|
עמוד:12
לכתוב בשפת האחר 12 לפי ספיבק, באשר לאחר, ספרות יכולה להיות מורה, המדריכה את דרכנו, שלנו כמו גם מושא המחקר שלנו ) שם : 23 ( . מחקר הספרות ההשוואתית מאפשר ללמוד את האחר שלא דרך לשון הכוח, לשון הקבוצה ההגמונית . הווה אומר, בלא מבט מובנה שפירושו אובייקטיפיקציה של האחר, כמבטו של תייר המפענח את הסימנים מבעד למבני – התודעה שלו עצמו . הבנת האחר תלויה ביצירת שיתופיות בלא תוכן מוכן – מראש . חשיבות הספרות טמונה בהכרת האחר והאנחנו . היא תלמד אותנו שאין ודאויות, שזהויות אינן מוצקות, שהן רבות פנים ונמצאות בתזוזה מתמדת ) שם : 29 ( . במובן הזה, שיח המיעוטים במחקר התרבות בכלל ובדיסציפלינה של ספרות השוואתית בפרט הוא פוליטי באופן עמוק וחותר לשינוי פוליטי דרך שינוי בתודעה ובתרבות, כזה המונהג על ידי האליטה האינטלקטואלית . הכוונה לשיח מיעוטים המקדם פוליטיקה חיובית ואוניברסלית שהכול מוזמנים להיכלל בה . אולם ספיבק איננה רואה בכך פוליטיזציה של הדיסציפילינה אלא דווקא ניסיון לדה – פוליטיזציה שתכליתה להתרחק מפוליטיקה של עוינות ) שם : 4 ( . לטענת ספיבק ) שם : 13 ( , זו אחריותה של הדיסציפלינה של ספרות השוואתית וזה תפקידה : על מנת להשביח את תפקידה של הוראת הספרות כאימון של הדמיון — הכלי רב – המשקל של האיחור — נוכל, אם נעבוד קשה כפי שספרות השוואתית בנוסח הישן מסוגלת לה, להתקרב אל מלאכת התרגום שאי – אפשר לצמצמה עוד — לא משפה לשפה אלא מגוף לסמיוזיס אֶתי — אל הסליל שאיננו פוסק שהוא ה"חיים" . האחר ואנחנו השאלה מה פשר "אנחנו" מסובכת לא פחות מן השאלה מיהו ה"אחר" . מהו אותו קולקטיב חסר – פנים הזכאי לכלול עצמו תחת הכותרת הנחשקת, מושא הכמיהה של מי שמחוצה לו ? ברי ששאלת האחר קשורה בסמכות החברתית היוצרת את ההבדל התרבותי, שכן מערכת הכוח נזקקת לאחר לשם ביסוס סמכותה החברתית – פוליטית . כאמור, שייכות אתנית או אחרת היא כשלעצמה אינה נושאת מטען מהותני ולא היא היוצרת את האחרוּת ; האחר הוא תולדה של תהליכים מעצבי סובייקטים, האחראים לייצורן של עמדות סובייקט מסוימות . 3 מדומיין לא פחות מן האחר, "אנחנו", כפי שלימדנו בנדיקט אנדרסון, וקבוצת האנחנו עושה שימוש בקולקטיביות מדומיינת כדי להבין את עצמה ולסמן את גבולותיה . סימון הגבולות כרוך בהסדרת מיקומם של האחרים . היות
|
|