|
|
עמוד:14
14 ג'פרי הרטמן ב"טרנספורט הילדים" ) " kindertransport " ) . כנער סיפקו לו מרחבי הטבע האנגלי מקלט זמני . באותה העת נשבה בקסמי המוזיקה של הלשון האחרת : הפרוזה של צ'ארלס למב, החרוז הלבן של שייקספיר, מילטון ו – וורדסוורת' . לקראת סוף המלחמה הפליג לאמריקה כדי להצטרף לאמו . בהיותו בן שש – עשרה, בדרכו לארצות הברית, שמע לראשונה על הפצצת הירושימה . סבתו נרצחה בטרזיינשטט . שנים אחר כך התוודע לחיבור שכתב סבו ( רב, שאותו לא הכיר ) על אודות הספרות המדרשית של ספר רות . כשהגיע לניו – יורק עבד לפרנסתו ברשת האופנה "גימבלס", למד לימודי ערב וניסה את כוחו בשירה : פרגמנטים של מחזה ייסורים בלשונו של ניצול, הכלאה בין קול המקהלה היוונית לפלאשבק של גיבור חדור הקרבה עצמית, הבזקי דיאלוג בין פליט יהודי לקצין נאצי במחנה ריכוז . באותה תקופה שקע בקריאת התנ"ך, גילה את הכוזרי ( מאת יהודה הלוי ) ופיתח את האמונה ב"חזון הבלתי – אמצעי" כמפתח להיסטוריוגרפיה מודרנית שעיקרה הַסתירה בין האמת כדרך של התגלות "ישירה" לבין ריבוי של מסורות על תיווכן העקלקל . כבר בחיבורו הראשון ניכר שה"מודרניות" מושתתת בעיניו על הפער בין הכיסופים לחזון שירי לא מתוּוָך לבין הכישלון הבלתי – נמנע להגיע אליו . העת היא סוף שנות ה – ,40 תחילת המקרתיזם, הדממת השואה . במהלך לימודיו באוניברסיטת ייל, כשהספרות הגרמנית, רובה ככולה, עדיין מגויסת, והספרות האירופית נקראת בעיקר בהקשר ארי, נוצרי ו"רומאני", מתוודע הרטמן לרנה וולק, לאריך אאורבך וללאו שפיצר — שלושתם מהגרים, נציגים אחרונים של מסורת הומניסטית מערבית העומדת בפני הכחדה . היו אלה חוקרים שיצאו מחקר הפילולוגיה, ובחנו מחדש, כל אחד בתחומו, את הקנון האירופי באמצעות מתודות השוואתיות . אאורבך מספר לו על ידיד נגן, פליט כמותו, שבנכר מפיק הכינור שלו צליל זר . ב דנטה של אאורבך שמע הרטמן הצעיר הד לזרותו שלו . במנותק לכאורה
|
|