|
|
עמוד:13
13 טקסט, רוח ובת-קול האחר . כתביו המוקדמים לא קיבלו את הקו שסרטט המערב בין אירופאים לבין לא – אירופאים ובין נוצרים ליהודים, ובהערותיו לשיקומו של הזיכרון האפרו – אמריקאי אצל טוני מוריסון הוא מותח הקבלה בין הפוסט – טראומה היהודית לבין זו האפרו – אמריקאית . אין זה מופרז לטעון שמחשבת הזיכרון האקטואלית אצורה כבר בחיבורו פורץ הדרך על המשורר האנגלי ויליאם וורדסוורת' . כאן מציב הרטמן את מקורה הטראומטי של האוטוביוגרפיה כמפתח למקצב המעוכב של הפואמה הרומנטית . הוא נדרש אל דימויי ה"ענן" וה"ערפל" המכסים על העבר, חוצצים בין עינו של המתבונן לבין הדרך וכופים על המשוטט לשוב ולהמציא התחלה חדשה . הכשל בהיוודעות אל העצמי, כנקודת עיוורון או כ"תאונה" המסיטה את התודעה מהשלם אל קליטת מקטעיו, מרמז על תנאי הכתיבה של הרטמן עצמו . מיפוי השלכותיו של אותו כשל על הדמיון השירי והמיקוד בשורות השיר עצמן חושפים את הפואמה הרומנטית, שגיבוריה המסוכסכים הם התודעה האנושית והטבע, כשיר מבוכי רווי אירועים פרוזאיים, הטורפים את נהייתו של המשורר אחר "הנשגב" . קריאותיו הבליטו את ההיבטים האסתטיים והפוליטיים של הדמיון המייצר דימויים מן העבר וממקם אותם בעתיד . לב ליבה של עבודת הענק שלו על רומן החניכה המכונה "בילדוּנג" הוא סימון ה"דרך השלילית" ( כפי שכינה אותה ) ביצירתו של ויליאם וורדסוורת' הפרלוד , פואמה פרגמנטרית העוסקת בהתקה מן הסדר המיתי והסדר התאולוגי אל התודעה ואל זיקותיה הפנומנולוגיות בעולם . מתוך דיוניו הענפים של הרטמן בוורדסוורת' מהדהדת השאלה בדבר כתיבת היסטוריה חדשה שבתחומה מסתמנים מושגי אמת ומציאות בזיקה לתנאי "הדמיון השירי" הפועל בהבזקים, בהתקות ובמקטעים, אך גם בזיקה מובהקת ל"מקום" ולנדידה בין מקומות . הרטמן נעקר מביתו בפרנקפורט ומאמו כשהיה בן תשע ( אביו נעלם מחייו קודם לכן ) , במרץ ,1939 כשהועבר לאנגליה
|
|