|
|
עמוד:11
11 טקסט, רוח ובת-קול ייחודו של הרטמן כקורא של תקופה עולה היטב מן הביוגרפיה 6 "קשה לאדם סַפֵּר ראשית חייו כי מי יֵדַע ( דְבַר ) שלו עצמו : ראשיתו" . מענהו זה של האדם שנתבע לספר את סיפורו בפני רפאל, מלאך ההיסטוריה, באפוס הנודע של מילטון, גן העדן האבוד 7 נמסר לנו כהיגד שלאורו, מפרספקטיבה מודרנית, נבחן ( 1667 ) , האתוס הרומנטי כמיתוס מאוחר של ראשית . באותן שנים שלאחר מלחמת העולם השנייה נתבע הרטמן, בעצמו ניצול ומהגר, למשוך בעקיפין את פצע הזהות אל לב השיח הספרותי, בסביבה שעד כה השתיקה שיח כזה . אם המודרניזם בלשונו של ג'יימס ג'ויס נחווה כ"הלם ההתעוררות מחלום הבלהות של ההיסטוריה", הרי שהדגש של הרטמן על שחזור ההיסטוריה היה בבחינת מענה להדרתה מן הפרדיגמה המודרניסטית . זאת ועוד, כנגד אליוט ופאונד, שחשבו על השירה מבעד למעמדם המכונן של מיתוסים אריים ושל מסורת קתולית, הציבו הרטמן וכמה מעמיתיו באוניברסיטת ייל את התנ"ך, את התוקף שהעניקה הפרוטסטנטיות לפרשנות של היחיד, ובעיקר את המדרש היהודי כמסד לתרבות המערבית . בהקשר זה ראוי לחשוב על "מדרש" כפי שמציע הרטמן, כמבחר של טקסטים וכשיטת ביאור מפרקת . בקריאה לאחור, לא רק שאותה מובאה ממילטון, המוצפנת בקריאתו של הרטמן ליצירתו של וורדסוורת' הרומנטיקן, מבליעה את הקושי לספר מחדש את סיפורה של ה"נאורות" כראשית חפה לאחר מלחמת העולם השנייה, אלא 6 . קווים לביוגרפיה שלו מתווה הרטמן בספרו : Scholar's Tale : Intellectual Journey of a Displaced Child of Europe ( New York : Fordham University Press, 2007 ) . ראו גם : : Geoffrey Hartman, "Autobiographical Introduction 'Life and Learning'" in the Geoffrey Hartman Reader . Ed . Hartman & O'hara . המתווה הטלגרפי שאציג כאן נשען על חיבורים אלה ועל שיחותי עם הרטמן . 7 . ג'ון מילטון, גן העדן האבוד , ספר ,8 251 - 252 . הרטמן נדרש לאזכור זה בקריאתו את הפואמה הפרלוד .
|
|