|
|
עמוד:44
| גיליון ,90 כסלו תשפ"ב, נובמבר 2021 44 להבחין בגוון הבהיר של עורה ובעיניה הכחולות, רחוק מאוד מדמות של ערבייה כפרית . היא הייתה כבת ארבעים, לבושה שמלה צבעונית, צעיף אדום למותניה, צעיף כחולשטורקיז עם גדילים בצבע זהב על ראשה וכתפיה . ממש כמו צוענייה . "מי את ? " שאל מיכה . ענתה לו בקול בוטח, "אני אשתו של אבושג'ומעה – בעל הבית הזה" . "ואיפה הוא ? " שאלתי והיא ענתה לי בשקט, "אלוהים יודע . . . ואתם לא תתפסו אותו" . ואז מלמלה משהו שלא הבנתי ומיכה תרגם לי שהיא גייסה את השדים והרוחות להגן על אבושג'ומעה ולקלל אותנו, אם נפגע בו . טוב, שתיים בלילה, כפר נידח בשומרון, מג"ב מצאו רק ילדים ואין אף מבוגר בבית, אין שום כלי נשק . . . ואנחנו תקועים עם מכשפה . נכנסנו איתה לביתה וניסינו לחקור אותה, אך היא מסרבת לשתף פעולה ועומדת על כך ש"אני מכשפה . יש לי כוחות ! אם תפגעו בי או בבעלי – אבושג'ומעה, אני אדאג שהשדים יפגעו בכם" . לא פחות ולא יותר . אין עם מי לדבר . התדהמה הראשונה . . . מיכה החליט "לזרום" איתה ושאל, "ואיך נדע שבאמת יש לך כוחות ואת שולטת בשֵדים ? " היא ציחקקה וביקשה שניכנס איתה למטבח, ובתוך כך קראה לאחד הילדים שלה, "תביא נייר" היא אמרה, והוא הביא עיתון ישן . "קח ! " היא פקדה עליי, "תקרע חתיכה גדולה מהנייר הזה" . קרעתי רבע עמוד מהעיתון והיא ניגשה למזווה, הוציאה שקית אורז, הניחה לפניי והתרחקה מעט . "עכשיו תיקח מכאן חופן של אורז" היא אמרה, "ותשים על הנייר שלקחת" . לקחתי ושמתי . "עכשיו תקפל את הנייר עם האורז ותשים בכיס ! " קיפלתי והכנסתי לכיס מכנסיי וכל אותה עת עיניי על ידיה, כדי לוודא שהיא לא עושה איזשהו טריק בזריזות ידיים . מיכה, בלי לשאול אותה, לקח אף הוא כמחצית חופן אורז והכניס לכיסו, ללא נייר . המכשפה חייכה, פנתה אליי ואמרה, "אתה עוד תלמיד, נכון ? בשפה הערבית אתה עוד לא כל כך טוב, אבל אני רואה שיש לך לב טוב ואתה תצליח בעבודה שלך", ובקול סמכותי פקדה עליי, "עכשיו תכניס את היד לכיס ותוציא את הנייר שהכנסת ! " הוצאתי, פתחתי ובנייר היה סוכר ! אף לא גרגר אחד של אורז . רק סוכר . "אתה רואה ! " היא אמרה וחייכה, "אני יודעת את העבודה שלי ! " למען האמת, הייתי די בהלם, אך התעשתּי ואמרתי, "אם את מבינה שאני בחור טוב, ממה יש לך לפחד ? תקראי עכשיו לאבושג'ומעה . לא נעשה לו כלום . אנחנו רוצים רק לדבר איתו . זה לטובתו . תאמיני לי" ( טוב, תודו שזו גישה קצת נאיבית, בהתחשב בזה שאנחנו באים באמצע הלילה עם חיילי מג"ב שפורצים את הדלת, מחפשים את בעלה והופכים את החדרים . . . ) והגברת הסתכלה עליי ועל מיכה ואמרה, "וואלה בסדר . מחר אני באה עם אבושג'ומעה למשרד שלכם . לאן להגיע ? " מיכה ענה לה, "אנחנו בבניין הממשל בשכם . מתי תבואו ? " היא הצביעה עליי, חייכה ואמרה, "לפני הצוהריים . . . "אני סומכת עליו ! עליך . . . קצת פחות" . כך בונים אמון . . . מיכה, בטוח לחלוטין שה"כישוף" שלה הוא להטוט ותו לא, הכניס את היד לכיסו ובהפגנתיות הוציא משם . . . מלח ! אף גרגר אורז לא היה שם . ניכר היה שהוא לא יודע מה נפל עליו ואיך היא כישפה את העניינים, ולכן צחק ואמר לה, "וואלה, היה פעם זקן אחד בשכם שהיה עושה בדיוק דברים כאלו . בסוף מצאו אותו מת, כי הוא הרגיז את השֵדים ! " היא הגיבה בחיוך של ניצחון ואז עשתה לנו עוד "כישוף" עם נייר שכתבה עליו משהו וזרקה אותו לבור המים שבבית . הכישוף הזה "לא כל כך הצליח" לה, אך לא אלאה אתכם בפרטים . היא חזרה והבטיחה שתביא את בעלה ומאחר שממילא לא היה לנו מה לעשות איתה, השארנו אותה בבית וחזרנו לשכם . למוחרת בשעה אחת עשרה בבוקר, המכשפה הגיעה לשער הממשל מלֻווה בבעלה – אבושג'ומעה, שלאחר חקירה קצרה, הביע נכונות לתת לנו את הנשקים שברשותו . ג'ימס, ראש הצוות שלנו, חשש שהוא יסגיר רק חלק מכלי הנשק שהיו ברשותו . מיכה הגה תחבולה מקורית שהניחה את דעתו ודרבנה את אבושג'ומעה להסגיר לנו את כל כלי הנשק שלו . הבאנו מהממשל טפסים ( בערבית ) של "בקשה לקבלת רישיון נשק" ומיכה הסביר לו, "אנחנו סומכים עליך . אתה ואשתך אנשים טובים . אין לנו בעיה שהנשק יישאר אצלכם, אבל חייבים לרשום אותו בממשל ותקבלו רישיונות כדת וכדין, לכן אתה עכשיו הולך הביתה ומביא לנו את כל כלי הנשק שברשותך . אנחנו נרשום את המספרים שלהם, נחתים את המושל וניתן לך את הנשקים, עם רישיונות" . כך בערך, אמר לו מיכה ושלחנו אותו לדרכו, בלי לבקש אישור מאף אחד ב"הנהלה" . וכי מישהו היה מעלה היא הייתה כבת ארבעים, לבושה שמלה צבעונית, צעיף אדום למותניה, צעיף כחול-טורקיז עם גדילים בצבע זהב על ראשה וכתפיה מיכה, בטוח לחלוטין שה"כישוף" שלה הוא להטוט ותו לא, הכניס את היד לכיסו ובהפגנתיות הוציא משם . . . מלח ! אף גרגר אורז לא היה שם
|
|