|
|
עמוד:11
| גיליון ,90 כסלו תשפ"ב, נובמבר 2021 11 אשר גופים וארגונים אחרים יכולים לעשות בהן שימוש לביצוע פעולות טרור נגד הצדדים להסכם ולפעול למניעת השגת אמצעים אלו ואחרים . • סעיף 4 – הצדדים ימנו קציני קישור . • סעיף 5 – הצדדים ישתפו פעולה בתחומי הכשרה והדרכה שונים, מהדרכה בסיסית ועד הדרכות מתקדמות, הן אקדמיות והן טקטיות . • סעיף 6 – הצדדים יפעלו לפיתוח תוכניות הכשרה והדרכה, הן קצרות מועד והן ארוכות טווח, מותאמות אישית לצורכי הצד המבקש . פרק 3 – מרחיב על מנגנון הבקשה או הקריאה לסיוע מכל אחד מהצדדים והחבויות הלוגיסטיות על כל צד . פרק 4 – עוסק באבטחת מידע הנגזר מההסכם . פרק 5 – מרחיב בנושא מתאמנים ולוגיסטיקה באימונים . פרק 6 – סמכויות ואחריות בעלי תפקיד לעניין ההסכם . פרק 7 – ייעוץ ופגישות עבודה . עיקרי מזכר הבנות ל"שיתוף פעולה בתחום ההגנה האזרחית" ( המובא כאן הוא תמצית הדברים האמורים בהסכם ) : במבוא להסכם נאמר שהצדדים מכירים בצורך : • לתרום ולשפר את ביטחון האזרחים מפני איומים . • לשפר את המודעות כדי לספק מענה אפקטיבי למקרי קיצון, אסונות ומשברים, תוך הקטנת הנזק לאוכלוסייה, לרכוש ולסביבה . פרק 1 – מטרת המזכר – יצירת מנגנון לחיזוי, מניעה, הנמכה ותגובה לאירועי קיצון טבעיים או שנוצרו על ידי אדם והמשפיעים על אחת ממדינות ההסכם . פרק 3 – פעולות שיבוצעו תחת ההסכם : • החלפת ידע ומידע טכנולוגי ומדעי בתחומים רלוונטיים, תוך ייזום וניהול פרויקטים משותפים . • חילופי מומחים ותחומי התמחות . • פיתוח אסטרטגיות ותהליכים להקטנת סיכונים בתחומי ההגנה האזרחית . • ארגון וביצוע הדרכות וסדנאות בתחומים מוסכמים שיבוצעו הן בטורקיה והן בשטחי פלשתין . • הגדרת מנגנונים ותהליכים לסיוע לצד השני בהתרחשות אירוע טבע או שנוצר בידי אדם, המתרחש בצד השני . • תמיכת כל צד בצד השני להשתתפות בתרגילים באופן מעשי ו / או כמשקיפים, הנערכים על ידי אחד הצדדים להתמודדות עם מצבי קיצון ומשברים . פרק 4 – מנגנוני תיאום . פרק 5 – נשיאה בעלויות ההטמעה של המזכר – מאופן הניסוח ניתן להבין כי אם לממשלת פלשתין יחסרו משאבים, תכסה טורקיה את השלמתם . בניין הכוח הטורקי ( תעשיות ביטחוניות וצבאיות ) ומשמעותו להסכמים אלו ( ודומיהם ) כדי לבחון האם בהסכמים אלו, המגלמים לכאורה איום טקטי ואופרטיבי ממשי על מדינת ישראל ( צבא ואזרחים ) , חובה עלינו לבחון את יכולתה של טורקיה לממש ולקיים את ה"התחייבויות" שהיא לוקחת על עצמה בהסכמים אלו בדמות ידע, ציוד, אמצעים, טכנולוגיה והדרכה . אך אין בדבר הניתוח בסעיף זה לרמז כי "כל" יכולות התעשייה הביטחונית והצבאית של טורקיה אכן יגיעו לידי הרשות . סעיף זה מדבר אך ורק על הערכת יכולות התעשייה הביטחונית והצבאית הטורקית . הערכת כותב המאמר היא כי בפרקטיקה של הרחבת הציוד ברשות הפלשתינאית, ינהגו הטורקים במשורה וביד קפוצה ו"יסתפקו", לפחות בתחילת הדרך, בשדרוג הידע והעברת "אמצעים קטנים וקלים" כגון חימוש, טילי נ"ט ואמצעים לכוחות מיוחדים . טורקיה נמצאת בהחלט במקום המאפשר לה לממש הסכמים אלו בהיקפים המתאימים לתוכניותיה ולאסטרטגיה הכוללת שלה לגאושהגמוניה באזור ( ודאי שבהיקפים הנדרשים לרשות הפלשתינאית ולחמאס ) . על מנת להבין את הצורך והאמביציה של טורקיה להפוך למעצמת ייצור ביטחוני וצבאי שאינה תלויה ( ככל האפשר ) בגורמים זרים, צריך לחזור לשנות השישים, לזמן שבו החל המשבר עם קפריסין . את שורשי ההתעצמות של תעשייה זו מתאר יפה סאדיק פאייאדי ( Sad ı k PAYADE ) , סמנכ"ל הקרן לכוחות הצבא של טורקיה ( Turkish Armed Forces Foundation ) שכל מטרתה היא חיזוק, קידום ומימון התעשיות הביטחוניות והצבאיות הטורקיות . כאשר הוא פורס את הרציונל והחזון הטורקי שהחל בש 1965 עם ארגון הצי הטורקי, כשהמוטו היה "נבנה לבד את ספינותינו", שת"פ טורקיה - הרשות הפלשתינאית, קובי וידר באדיבות Anadolu Agency מתוך אתר החברה
|
|