מבוא

עמוד:13

13 והירח על כידון הברוש הדובר מתערב בשיר "לילה כמה לילה", הוא הופך חלק מהמרחב האקפרסטי ומתמזג עימו . קשרים אסוציאטיביים כדוגמת אלו וקשרים רבים נוספים המתוארים בספר הביאו אותי ואף הכריחו אותי להמשיך לעיין בשירי אלתרמן לצד ציורי הציירים שמניתי, להתבונן ולבחון היבטים נוספים המשותפים לשירים ולציורים בדרך של קריאה סימולטנית . בעקבות קריאה זו אציע נקודות מבט חדשות ופרשנויות נוספות של השירים ושל הציורים, שאינן יכולות לעלות בהכרח בשעת קריאה או התבוננות בכל טקסט בנפרד, אך נגלות לאור הקשר ביניהם . אינני הראשונה לראות את הקשר בין שירי אלתרמן לציורי ואן גוך : למשל, חגי רוגני במאמרו "שלוש ערים בליל קיץ : שירי 2 התייחס לשיר "ליל כרך מאת ביאליק ואלתרמן בהשפעת בודלר", קיץ" של אלתרמן כשיר כרך מודרניסטי, כציור מופשט, וטען שיש דוגמאות רבות בשירה המודרנית לשירה קוביסטית, פוטוריסטית וסוריאליסטית . לדבריו, האמנות המופשטת מצאה את מקומה בלשון השירה . באופן ספציפי יותר, רוגני ציין שהצירוף "כוכבים בחיתולים" בשיר "ליל קיץ" מזכיר את הכוכבים המוקפים הילה בציור "ליל כוכבים" של ואן גוך . אוסיף ואומר שאלתרמן עצמו 3 ציין במפורש את הקשר בין יצירתו לבין יצירות בשיר "סרסור" שאגאל, בכותבו שהנוף הנגלה לעיניו ברחוב נראה לו כיצירת מופת של שאגאל, והוא אף מתאר אותה באופן שניתן לזהותה . קריאה בו-זמנית של שני טקסטים מאפשרת לעיין בהם בד-בבד בלי לבחון איזה טקסט היה ראשון, מהי ההשפעה של הטקסטים זה על זה, או איזה טקסט חשוב יותר . העיון המוצע בספר הזה הוא עיון סימולטני בשני סוגים של יצירות : האחד טקסט מילולי ( שירה ) , והאחר טקסט מתחום האמנות הפלסטית ( ציור ) . בעיון סימולטני זה תעמודנה שתי היצירות זו לצד זו, והן תיקראנה יחדיו, כפי שניסח 4 הרולד בלום ( Bloom ) : "אין טקסט בודד אלא רק טקסט ליד טקסט" .

רסלינג


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר