|
|
עמוד:12
12 אסתר אזולאי נראו בעיניי כמציירים במילים את מראה הברוש בעל הצמרת המחודדת עם הירח לצידו וגם את הברוש שמשני צדדיו מצוירים הירח והכוכב באותו ציור של ואן גוך - "דרך עם ברוש וכוכב" ; תיאורו הציורי של בעל הבית שהפך בהדרגה לציפור ובהמשך דילג מאדן החלון בשיר "היציאה מן העיר" ב חגיגת קיץ העלה לנגד עיניי את "הלהטוטן 3491" של מארק שאגאל שבו הלוליין, בעל כנפי הציפור והמקור, מדלג ממסגרת הציור ; תיאורי המתים- החיים המגיחים מעולם המתים בשירת שמחת עניים הזכירו לי את גיבוריו המתים והחיים של שאגאל המרחפים באוויר כמו בציור "מעל ויטבסק", ואת הדמויות התנ"כיות המרחפות לכיוון ארץ ישראל בשטיח הקיר "הכניסה לירושלים" ; תיאור הופעת אשתו המתה של סימן-טוב בעולם החיים בשירו של אלתרמן "שבחי מרת סימן-טוב" ב חגיגת קיץ : " [ . . . ] יהום קולך בגשם הרועש [ . . . ] אשר יקומו מעפר כדמות עלים, ערים ואנשים" העלה לנגד עיניי את הציור "גולקונדה" של רנה מגריט, שבו הגשם ממטיר אנשים בעלי מגבעת וחליפה על העיר ; השיר "שפת הסרגל" של אלתרמן ב חגיגת קיץ , העוסק בעולם המספרים ובשפתם, העלה לנגד עיניי את ציורו של מגריט "אריתמטיקה מוחית", ולמרבה 1 ציור זה בישר ותאם הפלא, לפי דאגלס הופשטטר ( Hofstadter ) , את עניין הבינה המלאכותית שהתפתחה מאוחר יותר ואת הבינה שאותה מהלל אלתרמן בשיר זה . גם המטפורות המפתיעות וגם הצירופים האלתרמניים הייחודיים : "זמן רחב רחב" ו"לילה כמה לילה" בשיר "ליל קיץ" או "לאור ולרֹחב בשדות אבינו" בשיר "הנה העצים" מחברים זמן ומרחב - הזמן מאפיין את הליניאריות של השירה והמרחב את הציור - ובאופן הזה ביטויים אקפרסטיים אלה מבטאים את הרצון לצייר במילים נופים ומרחבים שנגלים לעיני הכותב, תוך ניסיון לפרוץ את גבולות המדיה של השירה לכיוון של מדיה חזותית . נראה לי שניתן להגדיר תופעה זאת כמרחב אקפרסטי שנוצר מביטוי לירי של המרחב הציורי, ולעיתים, כאשר
|
|