|
|
עמוד:8
8 כמות המים המתחדשת במאגרים מדי שנה, ולא על סמך נפח המים הכולל במאגרים . מכאן שהמים העיליים, המתחדשים בקצב גבוה יותר ממי התהום, הם הרכיב הגדול בסיפוק צרכיו של האדם . כמות הגשם היורדת על היבשות במשך שנה מסתכמת בכ- 111,000 ק"מ מעוקבים ( איור 2 . 1 ) , ומתוכם 71,000 ק"מ מעוקבים חוזרים לאטמוספרה באידוי ו- 40,000 ק"מ מעוקבים נאספים במאגרי המים העיליים והתחתיים וזורמים לים ( - La Riviera , 1989 ) . המים היורדים על היבשה וחוזרים לאטמוספרה נקראים "מים ירוקים", מכיוון שהם נספגים בקרקע ומזינים את הצמחייה, ובכללה חקלאות הבעל . המים שאינם מתאדים לאטמוספרה נקראים "מים כחולים", מכיוון שהם ניתנים לתפיסה ולהובלה על ידי בני האדם עבור שימוש עירוני וחקלאות שלחין . לדאבוננו, את מרבית המים אי-אפשר לתפוס, מכיוון שהם זורמים לים בשיטפונות עזים או זורמים באזורים לא מאוכלסים . מתברר שרק כ- % 10 מהמים הכחולים וכ- % 5 מהמים הירוקים מנוצלים כיום על ידי בני האדם ( פרטים בפרק 2 . 5 ) . כמות זו היא כמות עצומה ועשויה לספק את כל הצרכים של עשרות מיליארדי בני אדם . ואולם, בפועל חלק ניכר מהעולם צמא למים, כי חלוקתם על פני הגלובוס אינה אחידה ( איור 1 . 5 ) . זיהום מקורות מים : מחזור המים בטבע משמש גם כמנגנון טיהור עצמי של האוויר והיבשות . מי הגשם הנקיים קולטים את הזיהום המרחף באוויר ושוטפים אותו אל היבשה, וכך האוויר מתנקה בהתמדה . המים ממשיכים בזרימתם מהיבשות אל האוקיינוסים ושוטפים בדרכם פסולת טבעית ומלאכותית, הן במהלך זרימתם בערוצי הנחלים והן בזרימתם בתת-הקרקע . כשצפיפות האוכלוסייה על פני כדור הארץ הייתה נמוכה וכושר ייצור המזהמים היה נמוך, הייתה מערכת הטיהור העצמי יעילה, והפסולת ( הטבעית והמלאכותית גם יחד ) נשטפה, נמהלה, התפרקה באמצעות חיידקים ובסופו של דבר נעלמה . כך הגנה על עצמה המערכת האקולוגית מזיהומים . מאז המהפכה התעשייתית עלה עומס המזהמים על יכולת הטיהור הטבעית, ומזהמים החלו להצטבר ( דוגמאות בפרק 5 ) . במאה העשרים החמירה בעיית הזיהום ( איור 3 . 1 ) . החומרים שניתן לזהות במקורות המים כוללים תרכובות אורגניות סינתטיות, פחמימנים, קטיונים ואניונים אי-אורגניים, גורמי מחלות וחומרים רדיואקטיביים ( 1997 , Manahan ) . אלו הם ה"מים האפורים", שבמקור היו מים כחולים . את תהליכי הזיהום מחלקים בדרך כלל לקבוצות משנה, בהתאם לדרך שבה הגיעו המזהמים אל מקורות המים ( 1993 , Fetter ) : א . חומרי זיהום המוחדרים לתת-הקרקע או המפוזרים על פני השטח במודע ובאופן חופשי, כמו למשל : בורות ספיגה שמתנקז אליהם ביוב ביתי, שפכים גולמיים או כאלה המטופלים חלקית ( קולחים ) הזורמים בנחלים, קידוחים שמחדירים אליהם חומרים לא רצויים כדי לסלקם, מי השקיה שבתוכם חומרי דשן או חומרי הדברה, מלח המפוזר על כבישים לצורך המסת קרח, מי שפכים המטופלים באופן חלקי ומשמשים להשקיית שדות חקלאיים או עשן הנפלט מכלי תחבורה או ממפעלים ונשטף לקרקע על ידי הגשם . הסכנה היא שחומרים אלו עלולים לנדוד באיטיות, להגיע למקורות מים מתוקים ולזהמם . ב . חומרים המאוכסנים על פני הקרקע או בתת-הקרקע ודולפים שלא בכוונה ובלי שנדע על כך, כמו למשל : מזבלות לפסולת ביתית או תעשייתית, בריכות לאגירת נוזלים מסוכנים ( שאנו מעוניינים בהתאדותם ) , מכלים לאגירת דלק, חביות שבהן חומרים מסוכנים או חומרים רדיו-אקטיביים, ערמות זבל של בעלי חיים באזורים חקלאיים, ערמות חומרי חציבה וחומרים המשמשים לבנייה ( אספלט ) . אף על פי שאחסון החומרים נועד למנוע מהם להגיע אל מקורות המים, הסכנה היא שהחומרים ידלפו ממקום אחסונם כתוצאה של בליה או איור 3 . 1 : מקורות זיהום אופייניים ( על פי 1993 , Fetter ) . פרק 1 : המים בטבע — הקדמה
|
|