פתח דבר: עְמְמְר וזִידוֹ — מַאז אִי מַאס (הוסף עוד ועוד)

עמוד:12

21׀טיטוא ן : א ת ר של מ געים בין תרבויות ובלשנים שישלטו בארבע השפות — ספרדית, חכתייה, ערבית ועברית — ושיחד ישרטטו את המפה הלשונית השלמה של הדיבור, של השיח ושל הכתיבה הייחודיים של יהודֵי חבל ארץ זה . מכל מקום, הביטוי 'עְמְמְר וזִידוֹ — מַאז אִי מַאס' מסמל את המגעים והמעברים בין התרבויות, בין היהודים למוסלמים, ואת ההכלאה והתערובת של השפות השונות, אשר במקרים מסוימים ניתן לקטלגם כשפת החכתייה — שפתם של יהודי צפון מרוקו, שהיא תערובת של ספרדית עתיקה, ערבית מוגרבית, ערבית-יהודית ועברית . הביטוי ממחיש את ההווי המשותף שהיה ליהודים ולמוסלמים ברחובות העיר טיטואן ; הם כרו אוזן אלה לאלה ושיחקו יחד או חלקו התבוננות במשחק — בהנאת הרגע, בעידוד ובהתלהבות . בספר זה אני מציגה כמה ביטויים תרבותיים מגובשים, שניתן לתארם כסוגות של תרבות עממית ופולקלור, המדגימים את התרבות המשותפת ואת המתחים והמשחקיות שבה . טיטואן : אתר של מגעים בין תרבויות בין שלוש התרבויות — היהודית, הנוצרית והמוסלמית — בעיר טיטואן, בירתה של מרוקו הספרדית ברבע השני והשלישי של המאה העשרים, היו יחסים מורכבים . היבטים שונים של פעילות גומלין בין-תרבותית ניכרים בסיפורים על אודות מקום קונקרטי ובאגדה על מקום, בטקסים, באמירות פואטיות מן הרחוב ובשפת החכתייה . אני מבקשת לבחון בספר זה, באמצעות שיטות עבודה ומתודות מתחומי הפולקלור ולימודי התרבות, מֵחֵקֶר הספרות העממית, מהסמנטיקה ומהסוציולינגוויסטיקה, חמש סוגיות מרכזיות מהווי חיי היהודים בטיטואן שהמחקר טרם נתן עליהן את דעתו באופן ממוקד . במרכז הפרק הראשון עומד סיפורו של מקום בבית העלמין היהודי בעיר טיטואן, המשמש אתר עלייה לרגל ומקום קדוש עבור יהודי מרוקו בכלל ויהודי טיטואן בפרט . במעלה בית העלמין נמצא אתר המכונה בזיכרונות ההיסטוריים והאוטוביוגרפיים 'האבן שנפלה מן השמיים' . על פי המסורת זהו מקום קבורתו של רב ידוע ואהוד על מוסלמים ועל יהודים — הרב יצחק כהן ( Rabbi Isaac Cohen ) . במוקד העיון עומד סיפור אטיולוגי והגיוגרפי שמסביר את היווצרותו של מנהג ומנמק את מעמדה המקודש של דמות מנקודת מבטם

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא