|
|
עמוד:12
12 | חינוך ולדורף : הלכה ומעשה למהלך הוא מתקיים קיום נפשי במציאות רוחית . עוד טען שאנו כפופים במהלך חיינו לחוקי גורל ( הקרמה ) לא ככורח חיצוני, אלא מתוך מעשינו אנו ורצוננו העמוק . הוא דיבר על התפתחות העולם בראייה רוחנית ועל תפיסה קוסמית של מושג האלוהות ( שטיינר, ,1976 ,1980 1983 ) . שטיינר שאף ליצור דרך רוחנית מערבית שהולמת את האדם בן זמננו . הוא היה משוכנע שהפרדיגמה המדעית - חומרנית שהגיעה לשיאה בתקופתו, מובילה לדרך ללא מוצא ( הוא היה אחד הראשונים שחזו את המשבר האקולוגי ואת פיתוח הנשק להשמדה המונית ) , ושיש לפתח פרדיגמה זו הלאה לממדים הומניים - רוחניים . לדבריו בכך תלוי עתיד האנושות . בעשותו כך התמודד הן עם הקהילה המדעית בת זמנו הן עם התאוסופיה – שאליה הצטרף כאמור עם מפנה המאה . הקהילה המדעית ראתה בו שרלטן, והתאוסופיה – מורה רוחני יבש ומשמים . בפתחו דרך עצמאית בהוראתו הרוחנית התנגד שטיינר נחרצות להשפעה המזרחית ולטכניקות של מדיומיזם 2 שהיו נהוגות בתאוסופיה . הוא שם דגש על חשיבה בהירה, על לימוד מעמיק של חומר אזוטרי ועל שיקול דעת הגיוני, וטען שדרך רוחנית משמעותית לאדם בן זמננו יכולה להתהוות רק מחיזוק ה"אני" ולא מאיונו . את שנות חייו האחרונות הקדיש שטיינר להפריה של תחומי חיים רבים מתוך השקפתו הרוחנית . אמנה כמה מהם : אומנות תנועה חדשה ששמה "אוריתמיה" ; ארכיטקטורה שמבוססת על צורות אורגניות וזורמות ; כתיבה ובימוי של מה שכינה "מחזות מסתורין" – הצגות שמתגלה בהן המציאות הרוחית ביחסים בין הדמויות הפועלות ; חקלאות אורגנית וביולוגית ; רפואה ברוח האנתרופוסופיה המבוססת על הישגי הרפואה המערבית, אך חורגת מעבר לה בחיפושה אחר האדם הבריא והשלם ובחיזוק כוחות הריפוי הטבעיים המצויים בכל אדם ; ולבסוף חינוך וחינוך מיוחד לאור תפיסת העולם האנתרופוסופית – חינוך ולדורף . * * * עם סיומה של מלחמת העולם הראשונה החל שטיינר בפעילות ציבורית – ואפילו פוליטית בפעם הראשונה והאחרונה בחייו – שנועדה לקדם תוכנית חברתית שהתנגדה ללאומיות העולה באירופה וראתה חשיבות בהפרדה בין תחומי התרבות, הכלכלה והישות המדינית במציאות המודרנית ( שטיינר, 1992 ) . גרמניה 2 בתנועה התאוסופית היה נהוג להעלות רוחות וישויות באמצעות מצב תודעה חלומי, במעין תודעה מעורפלת, ולקבל מהן מידע . שטיינר התנגד נחרצות לטכניקה זו .
|
|