|
|
עמוד:14
ממלכתיות במאה העשרים ואחת 14 רחב מאוד של עקרונות, ערכים ודרישות, שחלקם אינם עולים בקנה אחד זה עם זה, כך שהמשמעות שלו מיטשטשת ומובנו מפסיק להיות ייחודי . הממלכתיות, לטענתו, סופחת כול ; היא דומה יותר לקוד אתי או לכותרת של רשימת דרישות, ואיננה מצביעה על ערך או דרישה ממוקדים . לנוכח קשיים אלו מתבקש, לדעתו, לאמץ פירוש מצומצם של המושג : הכרה בעליונות המדינה והאינטרס הכללי על פני גופים ואינטרסים פרטיקולריים . היינו, המשמעות המועילה של המושג היא דווקא כעיקרון מוסרי-פוליטי, אך היישום שלו איננו חד-משמעי ולכן בעייתי . השימוש במושג עלול אף להזיק כאשר מבקשים לנתח בעזרתו תהליכים בחברה הישראלית, בין שמדובר בניתוח עובדתי ובין שמדובר בניתוח נורמטיבי . המאמר החמישי, של דן אבנון, מצביע גם הוא על הקושי לנסח אמות מידה ערכיות לממלכתיות שתהיינה מוסכמות ומחייבות . מבחינתו זהו מושג "בר התנצחות" מטבעו והמחלוקת לגביו נובעת ממהותו . באמצעות שורה של דוגמאות מהשנים האחרונות, שבהן נעשה שימוש במושג בישראל, הוא ממחיש כי המחלוקת על משמעות הממלכתיות משקפת מחלוקת על אודות עקרונות וערכי יסוד של המדינה ושל המשטר בישראל . נוסף על כך קיים גם קושי לשוני, משום שממלכתיות, בשפה העברית, הפכה להיות תיוג תיאורי שכיח שנעדר, לעיתים, משמעות ערכית . אף על פי כן אבנון סבור שיש חשיבות להמשיך ולדון בממלכתיות, משום שזהו מושג המצוי בלב מארג המושגים המכוננים את השפה המדינית בישראל . הוא מקרין סמכות ערכית על מדרג ערכים מדינתיים בעומדו מעל ערכים אחרים — מדינתיות, משטריות וממשליות . לפיכך הדיון בממלכתיות רצוי ואף מבורך . הוא עשוי לחדד את עמדות בעלי המחלוקת הערכית ולחזק את הפלורליזם הערכי שנחוץ עבור התשתית המשטרית בישראל . ברקע כל אלה, גורס אבנון, "מבצבץ ועולה ניב קדמוני המסמן ממלכתיות בהקשר של ממלכת ישראל וערכי המקרא" . זוהי "חלופה פרשנית שתיצור מוקדי מחלוקת נוספים" . המאמר השישי, של עדנה הראל פישר ועמרי בן-צבי, סוקר את השימוש הפוזיטיבי שנעשה במושג במשפט הישראלי . המאמר מציג מצע עשיר של התייחסות משפטית לממלכתיות, בחוק ובפסיקה, הן באשר לאפיון מוסדות מסוימים ( נשיא
|
|