מבוא

עמוד:13

מבוא 13 ומעורבים בעיצוב החיים הציבוריים ובקבלת אחריות לפתח תודעה אזרחית המכירה בחשיבות האינטרס הציבורי ובקדימותו . לדעתו תחיית הממלכתיות בישראל בעת האחרונה היא תגובה לרגשות הפחד וההסתגרות ולפגיעה בסולידריות שנובעים מהפערים הכלכליים המתרחבים ומהפוליטיקה המגזרית, המעמיקה את הקיטוב ואת תודעת הפירוד . כנגד אלה, הממלכתיות משמשת כלי חינוכי המבטא הן אינטרס פרטיקולרי — מדינת הלאום הריבונית של היהודים, והן אינטרס אוניברסלי — החובה של המדינה לפעול בדרך הוגנת שאינה פוגעת בחירותו של הפרט באופן שרירותי ואיננה מפלה איש . המאמר השלישי, של מרדכי קרמניצר וניב ורובל, מציע לראות בממלכתיות "לאומיות פוליטית-אזרחית נוסח ישראל" . בצד היות מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית, הממלכתיות נותנת משמעות לכך שהיא גם מדינת כל אזרחיה . בן-גוריון ביקש ממלכתיות יהודית-פרטיקולריסטית, ואילו מחברי המאמר גורסים כי כעת נדרשת לנו ממלכתיות אזרחית, כלל-ישראלית . ממלכתיות זו כוללת מצע ערכי של סולידריות בין אזרחים, יחס פלורליסטי וסובלני כלפי האחר, שמירה על זכויות האדם וחירויות האזרח, הגבלה של התערבות השלטון במרחב האזרחי-ציבורי, שמירה על עמדה ניטרלית כלפי השקפות אידאולוגיות ופוליטיות בחברה, ועוד . הממלכתיות האזרחית אינה שוללת את אופייה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, אך היא באה למנוע את המשמעות של יהודיות המדינה כמעניקה עליונות לציבור האזרחים היהודי על פני האזרחים האחרים . בחלק השני של המאמר קרמניצר וּורובל דנים באתגרים הניצבים לפני הממלכתיות הישראלית : אתגרים עיוניים — כגון סכנת האטטיזם והסכנה של זיהוי אינטרס של קבוצה מסוימת כאילו הוא האינטרס הכללי, ואתגרים מעשיים — כגון ריבוי מפלגות מגזריות, החינוך בזרמים זהותיים, המתקפה על המשפט, ועוד . הם חותמים את המאמר בהצעה להפוך את יום זכויות האדם הבין-לאומי ליום מועד לממלכתיות הישראלית . המאמר הרביעי, של דני סטטמן, קורא תיגר על הערך של המושג ממלכתיות, כפי שנוהגים להשתמש בו, לקידום החברה בישראל . הוא מראה שנכללים בו מגוון

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא