|
|
עמוד:10
ממלכתיות במאה העשרים ואחת 10 במחלוקת המפלגת אותנו, לא צוותה תחת מי מהדגלים ולא הודרה מאחרים . זהו מושג מופשט שכמעט כל ישראלי — ימין ושמאל, יהודים וערבים — מאמץ אל ליבו . כביכול, זוהי המידה הטובה האחרונה שנותרה לנו כמכנה משותף . אבל מהי אותה ממלכתיות ? איזו דרך התנהגות נגזרת ממנה בהיבטי החיים השונים ? האם יש גבולות גזרה לשימוש הגון במושג או שהוא "פנוי להובלה" כרצון איש ואישה ? ראש הממשלה הראשון, דוד בן-גוריון, טבע את המונח ממלכתיות, שהוא מונח מקומי ייחודי, עוד טרם הקמת המדינה ועשה בו שימוש משמעותי, עם בני דורו, בשנים המכריעות של תקומתה . תחת דגל הממלכתיות כונסו גלויות יחדיו, הוקמו מוסדות משותפים, עוצבה מערכת נורמטיבית ונוצרה תודעת אזרחות . הפלגנות הגלותית, היעדר המסורת הדמוקרטית, הבדלים תרבותיים, מחלוקות על אמונות ודעות — כל אלה ריחפו כאיום ממשי על עצם היכולת של דור התקומה לממש את ייעודו ההיסטורי . הממלכתיות הבן-גוריוניסטית ידעה להפוך את הפלגים לנהר איתן ; את האצבעות הבודדות לאגרוף קמוץ, נכון לכל משימה . ואכן, בעקבות זאת עד היום אנו חווים את הממלכתיות כשם תואר נלווה לעניינים המרכזיים בחיינו : חינוך, צבא, בריאות, טקסים ועוד . לכן, לכאורה, ניתן היה להבין את המושג מתוך התבוננות בדרך עיצובו בידי דור המייסדים . ואולם בחלוף למעלה מ- 70 שנים המציאות השתנתה : האוכלוסייה גדלה והתגוונה וחלק מאתגרי העבר הוחלפו באתגרים חדשים . דור דור ודורשיו . לאור כל זאת, האם גם התוכן שיש לטעון בו את הממלכתיות כיום אמור להיות שונה מזה שיצק לתוכו בן-גוריון ? על פי התיאור המקראי, כשבני ישראל נדדו במדבר הם ניזונו מאוכל פלאי — מן, שירד מן השמיים . מסופר עליו שכל אחד מצא בו את הטעם שחפץ . כך גם הממלכתיות, מושג שכל אחד טוען אותו בערכים, בתפיסות, בעקרונות ובתכנים על פי טעמו וצרכיו . ההתחקות על דרך השימוש במושג בחיינו הציבוריים ועל כל הפרשנויות שניתנו לו כיום מציירת אותו כשמיכת טלאים של רעיונות ומחשבות מגוונים .
|
|