|
|
עמוד:14
יפה וולפמן 14 הנו מרכזי . לצד זאת, סארטר טוען שאת הפן האובייקטיבי של האני יכול אדם להכיר רק באמצעות ה"אחר", ומכאן חשיבותו של ה"אחר" לעצמי . גם סימון דה בובואר, בספרה המין השני , טוענת 2 שלמחשבה הדואלית יש פן קוגניטיבי של "אני" ושל "אחר" . הדואליות הזאת הנה אופיינית מאוד לחשיבתו של סארטר, כפי שנראה להלן : ה"אני" נמצא בדרך כלל בקונפליקט עם ה"אחר", והדואליות של ה"אני" וה"אחר" היא הבסיס לכל כתביו . בפילוסופיה המוקדמת של סארטר מופיע המושג "אחר" ביחיד . במחזותיו הוא מתייחס לאינדיבידואלים מסוימים כ"אחר" ביחיד, אך מרבה להציג את ה"אחרים" כקבוצה ) גם במקרים שבהם הוא מאפיין כל "אחר" כייחודי ( . סקירה קצרה של הופעת ה"אחרים" בכתביו השונים מאפשרת להיווכח במרכזיותם, מסייעת להכיר את הייצוגים הייחודיים שהם קיבלו ביצירותיו הדרמטיות . ה'אחר' וה'אחרים' בכתבים הפילוסופיים של סארטר מושג הזולת ) autrui ( או ה"אחר" ) l’autre ( זוכה לדיון נרחב בחלק השלישי בספרו הפילוסופי המוקדם הישות והאין ) L’Être et le Néant ( , 3 סארטר סוקר כמה הוגים ושיטות שניסו אשר פורסם בשנת 1943 . להגדיר את ה"אחר" ; הוא טוען שבגישה הריאליסטית ) הפרגמטית ( ניכר הסופיזם בהתייחסות ל"אחר" . סארטר מסביר את הבחנתו זו באומרו שתמיד ייתכן ש"האחר" יהיה רק גוף . אם החיות הן רק מכונות, אזי מדוע האדם שאני רואה חולף ברחוב אינו מכונה ? מדוע ההיפותזה הרדיקלית של הביהביוריסטים אינה הנכונה ? כאילו שמה שתפסתי בפנים האלה זו רק התוצאה של התכווצויות שריריות, ואלה בתורן הן רק התוצאה של זרם עצבי שאני יודע את מסלולו . מדוע לא נרדד את כל התגובות האלה לכלל רפלקסים פשוטים או מותנים ? אבל מרבית הפסיכולוגים משוכנעים ש"האחר" קיים כמציאות מוחלטת בעלת מבנה הזהה לשלהם . עבורם, קיומו
|
|