|
|
עמוד:10
יפה וולפמן 10 על מנת להעלות את בעיות התקופה בלי להפוך את במת התיאטרון לזירת הפגנה פוליטית ; כל זאת תוך שמירה על פרספקטיבה אשר דורשת מהצופים חשיבה מעמיקה ובדיקה מחודשת של עמדותיהם . את זאת עושה סארטר תוך ויכוח עם אנשי רוח ומחזאים דוגמת קלודל, ברכט, יונסקו ובקט . ב הישות והאין סארטר מחייב כל אדם לפעול לביטול השפעתו השלילית של ה"אחר" כדי לבטא את חירותו ; במחזה המוקדם "הזבובים" הוא מציג זאת בדמותו של אורסטס, אשר מצליח להכניע את ה"אחרים" המוחלטים ) האל יופיטר והשליטים הפוליטיים העריצים — אגיסטוס וקליטמנסטרה ( . ב"בדלתיים סגורות" מוצגים ה"אחרים" בדמותם של המתים, שוכני הגיהינום, גארסין, אינז ואסטלה, לצד ה"אחרים" המוחלטים שיצרו את הגיהינום ) הכובשים הנאצים ונציגי וישי, נרמזים ( . החל מראשית שנות ה – ,50 שנות המלחמה הקרה, חלה תפנית בעמדותיו החברתיות והפוליטיות של סארטר : עתה הוא מתעניין יותר בקבוצות מקופחות בחברה, שכן לדעתו בחברה שאינה שוויונית חייבים לתמוך בחלשים . ב"השטן והאל הטוב" מוצג הגיבור כ"אחר" שנתפס בהתחלה כ"שטן" ואחר כך כ"אל הטוב", אולם במהלך המחזה הוא מבין שעל מנת לעזור ל"אחרים" עליו להפוך לאדם, עליו להתגייס למען מאבקם החברתי לשוויון זכויות על ידי כך שיהיה מוכן להקריב את חייו . כאן רואה סארטר את מהלכי ההיסטוריה כגורם קובע בגורלו של הפרט . ב"נידוני אלטונה" סארטר מגיב על מלחמת אלג'יר : הוא מציג משפחת תעשיינים גרמנית, אשר מעמידה את המפעל שלה, את אדמותיה ואת בכיר בניה לרשות השליטים הפוליטיים שיצאו למלחמה . פרנץ, הבן הבכור, מגלה שחירותו מוגבלת מכיוון שאביו מבצע עסקאות עם הגרמנים ואחר כך עם האמריקאים . המחזה האחרון, העיבוד ל"נשי טרויה" של אוריפידס, מזהיר את האנושות מפני המלחמות ומהמעשים הלא מוסריים של קברניטי המשק
|
|