|
|
עמוד:14
עופר שיף 14 פועל יוצא של תפיסה ציונית תפוצתית זו היה עימות מתמשך עם התפיסות הישראליות המרכזיות של תקופת ראשית המדינה, שגם כאשר ראו בלאומיות ובמדינה היהודית אמצעי לכינון חברת מופת ברוח מוסר הנביאים, גרסו סדר כפיפויות הפוך בין האינטרס הממלכתי הריבוני ובין היעדים היהודיים האוניברסליים . מדובר היה בוויכוח בין מי שגרס, כמו סילבר, כי צריך לחתור להכפפת סדר – היום הלאומי והישראלי לסדר – יום יהודי תפוצתי ואוניברסלי רחב, ובין מי שטען כי צריך לתבוע את הכפפת היעדים החברתיים של צדק ושוויון 2 מאבק חברתי לסדר – היום ולאינטרסים של בינוי וקיום ממלכתיות ישראלית . הכוחות בין שתי התפיסות בעבע מתחת לפני השטח כבר בעת המאבק למען הקמת המדינה, אבל התפרץ בכל עוצמתו מיד לאחר הקמתה . במשך חמש השנים הראשונות מאז 1948 ניטש מאבק איתנים בין שתי התפיסות על הגדרת יעדי הציונות שלאחר הקמת המדינה : האם צריך לנקוט בהגדרה מצמצמת של הציונות רק כעלייה לישראל ? האם סדר – היום הציוני צריך להיקבע רק על ידי המרכז היהודי הריבוני הישראלי, ולהיות כפוף בלעדית לאינטרסים שלו ? או האם חשיבות הזיקה למדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי צריכה להיות מותנית ביכולתה להוות כלי לטיפוח הקיום והייעוד היהודיים האוניברסליים בתפוצה ובישראל ? בשנים הראשונות לאחר קום המדינה זכה כמעט כל ניסיון של סילבר לקדם את גרסת הציונות התפוצתית לתגובות ולכותרות בכל גווניה הלשוניים והפוליטיים של העיתונות היהודית והישראלית . על פי מספר מאמרי המערכת, הידיעות והמאמרים שהגיבו לדברי סילבר וסיקרו את מהלכיו, יכול היה המתבונן מהצד לחשוב שסילבר הנו מתמודד שווה – משקל מול ההנהגה הישראלית בזירות הפוליטיות של הציונות ומדינת ישראל . אבל במהרה התברר כי מדובר באשליה, וכי מאבקו הפוליטי אל מול הדומיננטיות של סדר – היום הממלכתי הישראלי הנו חסר סיכוי אפילו בזירה היהודית האמריקאית . תוצאת התפתחות זו הייתה דחיקתו המהירה של סילבר מעמדות השפעה, ובדיעבד גם פער בולט בין מקומו המרכזי בשיח הציוני של תקופת טרם המדינה ובין מקומו השולי בסיפר ההיסטורי 3 חיבור זה מתמקד אפוא בתפיסה ציונית שנוצחה כמעט ללא תנאי בזירות הציוני . הפוליטיות של הציונות וישראל, ושהאופציה האידיאולוגית והפוליטית שהיא סימנה נשכחה ולכאורה אף הופרכה . סיבה מרכזית בתהליך דחיקתו של סילבר לשולי הסיפר הציוני הייתה המתח הפנימי שאפיין את תפיסתו הציונית ושטיפוחו הפך למוקד האידיאולוגי המרכזי שלה — מתח שבין מחויבות להאדיר את מדינת ישראל ולקדש את מרכזיותה, ובין חובה הפוכה להסתייג ולהתנות מרכזיות זו . סילבר ביקש להגביל את המרכזיות והדומיננטיות של מדינת ישראל במספר היבטים משמעותיים : הוא טען שהמרכזיות
|
|