|
|
עמוד:11
11 חינוך אנתרופוסופי שאיפה זו לצמיחה והתפתחות מסייעת לתינוקת למצוא את השד ולינוק בימיה הראשונים, לבלוע את העולם בחושיה, לחקות את מה שמתרחש סביבה, להתהפך, לזחול, לשבת, לנסות אין-ספור פעמים לעמוד ואז גם להצליח, ללכת, ללמוד לדבר ועוד . מה שמתחיל ביכולות מוטוריות בסיסיות בחודשים הראשונים לחיים ממשיך להפנמה של כללים חברתיים, לרכישת כלים אינטלקטואליים, לחשיבה מופשטת, להבנה והפנמה של חוקי מוסר והתנהגות, ומגיע לבסוף למידות אנושיות נעלות של אמפתיה, הזדהות, אהבה, נתינה וחקירה . במדעי החינוך נהוג לראות את הישות האנושית כמושפעת הן מכוחות התורשה ( הגנים ) והן מן הסביבה ( משפחה, קהילה, עם, שפה, נורמות חברתיות ) . תפישה זו מסיטה את המבט מהדבר שבעיניי הוא החשוב מכול : הישות האנושית עצמה, המקורי והייחודי בכל אחת ואחד מאיתנו, הנשמה היחידנית שבורכנו בה . אין ספק שלתורשה ולסביבה השפעה עצומה על ישותנו ועל עיצובנו כבני אדם בוגרים, ועם זאת קיים יסוד שהינו חזק ומשמעותי מהן : היסוד האישי והייחודי שאנו מביאים עם לידתנו ; זהו היסוד שפועל, מתאמץ ושואף ללא הרף לבטא את עצמו, ליצור ולהביא את הייחודיות והמקוריות של העצמי לידי ביטוי . במסכת סנהדרין ביטאו חז"ל הבנה זו במילים : " [ . . . ] שאדם טבע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה, ומלך מלכי המלכים הקב"ה טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון, ואין אחד מהן דומה 4 כולנו דומים לאידיאל האנושי הגדול בדמותו של האדם לחברו" . הראשון, ובכל זאת, כל אחד מאיתנו ייחודי ושונה מכל אחד אחר . אני, שגדלתי בקיבוץ השיתופי שבו הייתה שותפות מלאה בכול והילדים נותקו למעשה מהוריהם מגיל צעיר מאוד ושהו בבית הילדים מרבית שעות היום והלילה ביחד, תהיתי כבר כילד כיצד ומדוע כל אחת ואחד מאיתנו, ילדי הקיבוץ, הוא כה שונה, מקורי וייחודי למרות החיים המשותפים, שהיו במידה רבה אינטנסיביים
|
|