|
|
עמוד:7
העובדה שבני אדם מממשים עצמם בהקשרי חיים מרובים הופכת את מסע הזהות בסתירות . באגדה "אליס בארץ הפלאות" דורשת מלכתלמסע מורכב ולעתים עמוס הלבבות להתגבר על ההבדלים בין נתיניה ולהפוך אותם לזהים . היא תובעת לערוף את הראשים כדי שכולם יהיו בגובה אחיד . אבל בני אדם הם יצורים שונים זה מזה, ראות גם הסובייקט האנושי אינו יש אחיד והרמוני . ספר זה מבקש ל – ויתרה מזאת את השׁוֹנוּת, לזהותה ולפעול לפיה . זהותם של בני האדם היא דינמית, פתוחה ומלאת סתירות . כל אחד מאיתנו הוא ממלכה של כוכבים, ולא כוכב בודד אחד, הזהה לעצמו . הפרוגרמה החותרת להעלים את הסתירות משטיחה את החיים, מרדדת הפנימי הם המקום שממנו אותם והופכת אותם לחיים מופשטים . הסתירה והמתח צומחים חיי אדם . יחידים וחברות פוגשים זה בזה במרחב הציבורי, שאליו הם מביאים את מלאוּת קיומם, ובכלל זאת הסתירות המכוננות את זהותם . הישראליות, קסם לסתירות, ואולם היא מונעת- שהיא פרויקט חיים מתמשך, אינה מכילה פתרון ים הממשיים עצמם : אנו פוגשים בזולתנו השונה,את הפורענות באמצעות החי לומדים לקבלו ולהכילו . שיח זה הוא המקום שבו צומחים יחסי החמלה והרגישות של אדם לזולתו . הרמן כהן כבר ציין, בצדק, כי החמלה היא המקום שבו נולד הרֵע ; האתר שבו מתגבשות הידידות והיכולת לשאת איש את חולשת זולתו . במקום זה יאלוג מחליף את השיפוט, ובו נולדת חוויית ה"אנחנו" . הד תרבות וחברה אמורות ליצור מרחב חיים שבו מכלול הזהות נוכח כולו, ודווקא נוכחותו הגלויה והמדוברת היא המאפשרת ריפוי וקיום משותף . הדיבור והמפגש אנושי מייסדים מרחב תרפויטי משחרר . הכבוד מאפשר את הנוכחות המלאה-הבין של הזולת, גם אם היא נושאת בחובה אפשרות שהסתירות ייהפכו לקונפליקטים קשים שיתפרצו החוצה . את ההתפרצות לא ניתן למנוע על ידי שלילת חלומות ומאוויים סותרים, אלא באמצעות הכרה בקיומם וניתוב השיח למרחבים שבהם תירה . הקשרי החיים המשותפים מאפשרים זיקה הדדית שאינה מוחקת את הס פתיחות לזולת אינה נבנית על שכחה או על מחיקה, אלא על היכולת לחרוג מהסותר אישית ממשית היא לעולם תקשורת עם כוליות-ובו בזמן לשוב אליו . תקשורת בין קיומו של הזולת ולא עם רכיב אחד בזהותו . מכלול זה מצביע על חיוניות מקצוע המאפשר שגשוג זהויות . במסגרת זו ישההוראה ועל מרכזיותו בעיצוב מרחב פתוח למקצוע ההוראה חשיבות מיוחדת ; הוא מרחב המאפשר יצירה ושגשוג . הספר שלפנינו פותח מחדש את השיחה על מקצוע החינוך וממקמו במקומו הראוי . אבי שגיא עורך
|
|