|
|
עמוד:13
|| 13 כוחה של הרוח - פסיכולוגיה ותרפיה רוחנית זו הייתה טלטלה, אך לא הרפיתי, והערמתי ידע נוסף, פורמאלי ובלתי פורמאלי, כשאני חותרת לפרום את חידת קיומי לא רק כאם אלא גם כאישה . מה עשיתי ? עשיתי את מה שאני יודעת לעשות : השלמתי תארים בפילוסופיה, בחינוך, בפסיכולוגיה ובתחומי ידע נוספים . נשאבתי להמשך לימודים, וקיבלתי תואר דוקטור בפסיכולוגיה קלינית . התמחיתי בבתי חולים פסיכיאטרים, שם היה לי כר נרחב חדש לחקירה ; שאלתי את מי שנתפס כ"חולה" את השאלות שיריעתן הלכה והתרחבה ככל שרכשתי יותר ידע : על משמעות הקיום והיעדרה, על התכלית הקיומית וכמובן על ה"מוות" שהיה לי, מתמיד, חברי הצמוד, גם אם לאחר הלידה זנחתי אותו לזמן מה . חלק מה"חולים" סיפקו תשובות שהניחו את דעתי . לדוגמה, פיזיקאי נפלא שאושפז בבית החולים שאמר לי : "אשמח אם תצטרפי אלינו, אבל עד אז, אולי במקום לשאול, התחילי לתת את התשובות", ואחֵר, שהעניק לי מתנה נדירה כשאמר : "פשוט הסתכלי מזווית אחרת" . ניסיוני לדלות ממנו הסברים נוספים כשל . . . זה המקום להודות לו ולאחרים על אמירותיהם, על תובנותיהם ועל הזוויות החדשות שהעניקו לי . שמונה שנים, לסירוגין, הלכתי לטיפול אצל פסיכולוג שהיה מהטובים ביותר . הטיפול התאפיין בדיאלוגים כגון : אני : "מהי המשמעות של החיים שלנו כאן ועכשיו ? " המטפל : "המשמעות היא מה שאת תופסת ככזו . " אני : "מהי משמעות החיים עבורך ? " המטפל : "הו . . . הו . . . אנחנו, כפי שאת יודעת, לא נכנסים לעניינים אישיים . " אני : "המוות הוא חברי הטוב . "
|
|