|
|
עמוד:10
10 חי אמיל עד שנת 1958 שלט בעיראק המלך פייסל השני . בחודש יולי התרחשה מהפכה ועלה לשלטון מנהיג בשם עבד אלכרים קאסם عبد الكريم قاسم , קצין בצבא העיראקי . הוא שלט בעיראק עד 1963 והפך את הממלכה ל“ג׳מהוריה“ جمهورية ( רפובליקה ) . באותה תקופה הוא נחשב למנהיג טוב ליהודים . יהודי עיראק נסעו לישראל וחזרו לעיראק ללא הפרעה . הבית שלנו בבגדאד רוב הבתים בבגדאד היו בתים פרטיים . רק בסוף שנות השישים התחילו בבנייה של בתים משותפים, בני שלוש וארבע קומות . לחלק מהבתים הייתה רחבת כניסה גדולה בתוך הבית, תחת כיפת השמים ( בית “שרגי“, כלומר בית מזרחי ) . הילדים גרו בבית ההורים עד שהתחתנו . לעיתים חיו הזוגות הנשואים בבית ההורים, אך הזוגות שיכלו להרשות זאת לעצמם רכשו בית . רמת החיים שלנו הייתה ממוצעת . אבי עבד בשתי עבודות, בוקר וערב, כדי לפרנס את המשפחה . אני זוכר במעומעם את ביתנו הראשון, שהיה קטן, קרוב מאוד לשפת נהר החידקל ( דיג’לה בשמו הערבי ) , בקומה הראשונה של בניין שהשקיף על חנות גדולה למכירה פומבית של ציוד משומש ( مزاد מזאד ) . אני זוכר שדלת הכניסה של הבניין הייתה ירוקה . בבית הייתה מרפסת שהשקיפה על הנהר, ואני אהבתי לאכול צהריים רק במרפסת . כשמלאו לי ארבע עברנו לבית אחר, בשכונת בוסתאן אלחס بستان الخس ( חוות החסה ) , הקרובה לשכונת “אל בתאוין“ البتاوين , שהיה בית הקבע שלנו עד לעזיבתנו את עיראק . היה זה בית פרטי, שתי קומות וגג שטוח, עם גינה קטנה ולא מטופחת משני צדי הבית . את שעות הערב נהגנו לבלות, עם כוס תה, ברחבת הכניסה לביתנו . כולנו ישנו בחדר שינה אחד, כל אחד במיטתו . חדר אחד שימש כסלון,
|
|