|
|
עמוד:10
10 עבדאללה נימר דרויש בראשית העידן הקולוניאלי . לדרויש לא היה ספק שהאסלאם סופו לנצח וכי הדעוה תביא את בשורתו אל כלל האנושות . בתחילת שנות ה- 80 נעשה דרויש מעורב, ברצונו או שלא ברצונו, בפעילות אלימה נגד המדינה . היה זה חלק מתהליך הרדיקליזציה שהתחולל בעולם המוסלמי כולו בהשראתן של המהפכה האסלאמית שהנהיג האמאם ח'ומיני באיראן והתפשטות תורתו המיליטנטית של סייד קוטב, אידאולוג האחים המוסלמים במצרים תחת משטר נאצר . השראה מיוחדת בהקשר הישראלי סיפקה תורתו של סעיד חווא, האידאולוג הראשי של התנועה האסלאמית בסוריה, אשר פתחה במרד נגד משטרו של חאפט' אל- אסד, בן העדה העלווית . בנסיבות אלה הקימה קבוצה של צעירים קנאים מן המשולש, רובם חוזרים בתשובה בהשראת הדעוה של דרויש, ארגון מחתרתי בשם "משפחת הג'יהאד", ששם לו למטרה להקים מדינה פלסטינית אסלאמית על חורבות מדינת ישראל . הצעירים הללו ראו בדרויש את מדריכם הרוחני, ואף הציעו לו את ראשות הארגון, אשר לה סירב . הארגון נחשף זמן קצר לאחר שעבר לפעולה בסוף ,1980 ומפקדיו נידונו במשפט צבאי לתקופות מאסר ממושכות . דרויש עצמו נידון לשלוש שנים, אף על פי שברור היה שלא השתתף באף פעולה ואף הצהיר על התנגדותו לשימוש בנשק ולכל פעילות בלתי חוקית . לאחר שחרורו של דרויש מהכלא בשנת 1983 יצאה התנועה האסלאמית בישראל לדרך חדשה . היוזמה באה במידה רבה מלמטה, מהאגודות האסלאמיות שצצו בכל עיר וישוב ערביים תחת המסגרת הרופפת של "תנועת הצעירים המוסלמים" . ראשיהן המשיכו להכיר ברובם הגדול בשיח' דרויש כמנהיגם הדתי העליון, וכמוהו הצהירו על כוונתם להקפיד לפעול במסגרת החוק הישראלי . האגודות סיפקו לדרויש כר פורה להרחבת הדעוה, תוך הצגת האסלאם כמענה דתי ופוליטי למשבר הזהות הפלסטינית מחד גיסא, ולתחושות האפליה של המגזר בשירותים ובתקציבים
|
|