|
|
עמוד:11
11 דיאלוג עם אלוהים 3 בין אמונה לתבונה נבע מתביעת הבלעדיות על אמת אבסולוטית . נהוג להעמיד את מחשבת ימי הביניים על שלוש גישות מרכזיות בשאלת היחס בין אמונה לתבונה : ( 1 ) הגישה הרציונלית ; ( 2 ) הגישה האנטי-רציונלית ; ( 3 ) הגישה הא-רציונלית, המכונה מיסטית . הגישה הראשונה מדברת על גשר בין תבונה לאמונה, כלומר, שאמִתות העולם הנגזרות מהתבונה תואמות, לעתים זהות, לאמת בכתבי הקודש ; הגישה השנייה שוללת את מסקנות העיון התבוני ומחייבת את בלעדיות האמונה, והגישה השלישית משלבת ידיעה חווייתית בלתי אמצעית של מהות האלוהים עם פרקטיקות 4 תאורגיות ( כלומר, פעילות בעלת אופי מאגי או על-טבעי ) . כל גישה ביקשה לעצמה סמכות בלעדית לפרשנות עקרונות היסוד של האמונה ומתן הסבר לטבע העולם והטבע האנושי . "הילולת הפרשנות", מצב שבו כל אחד יכול לפרש את ההתגלות האלוהית כראות עיניו, עלולה לייתר את הצורך בגוף מתווך בין האדם לאלוהים . מגמה זו לוותה בתחושה שעולמו הרוחני והגשמי של האדם נידון לאבדון בלא תיווכה של המסורת "הנכונה" . שלוש הגישות אחוזות זו בזו בסבך היסטורי ואינן חדלות להגדיר את עצמן זו לעומת זו . מורכבות דומה אפשר למצוא כאשר אנו מתבוננים בוויכוח מפרספקטיבה בין-דתית : העיסוק האינטנסיבי בשלוש הדתות המונותאיסטיות לשם כינונה של מסורת אידאולוגית אחת ולתיחום גבולותיה עמד בסימן מגעים, קשרים והשפעה הדדית של מערכות ומושגים מתחרים . אמנם תהליך זה כלל מאבק, שלילה 3 . עבור התאולוגים של ימי הביניים המוקדמים, הקיום האלוהי הונח כמובן מאליו ובלא עוררין . הנחת קיומו אינה מוכחת בנימוקים או בטיעונים, והיא מחדדת את ההבדלים בין ראשית ימי הביניים לתקופה מאוחרת יותר . 4 . זו הבחנה תאורטית, שכן למעשה, אין פילוסוף או תאולוג ימי ביניימי המתאימים באופן בלעדי למסורת בודדת אחת .
|
|