|
|
עמוד:12
12 י ה ו ד ה ב ר נ ד ס בתרומתן" 11 הוא יודע שאין זה ציון זמן מקרי, סיפור דברים בעלמא, אלא ביטוי המורה על מושג הלכתי מוגדר שעליו ללומדו ממקורו . לברר את הלכות אכילת תרומה בטהרה בסדרי זרעים, קודשים וטהרות . מושגים כמו "מוקצה", "מיגו", "המוציא מחברו עליו הראיה", משמשים בכל מרחבי התלמוד, קיימות הפניות ממקום איזכורם למקורם הראשוני, ספרי פרשנות ולקסיקונים מציעים את פירושיהם, בקצרה או בפרטנות, וחיבורים למדניים שלמים מוקדשים לביאורם בכל מופעיהם התלמודיים . בסוגיות הלכה רגילים הלומדים להתייחס לקיומם של מונחים הלכתיים שאין להבינם כמשמעם, אלא כמייצגים של רעיונות ומושגים הלכתיים . הרב עדין שטיינזלץ מכנה זאת בשם "הציור המושגי" . 12 כך למשל, לומד הלכה שפוגש במונח "פסיק רישיה" אינו חושב על תרנגול כרות-ראש, אלא מבין אותו מיד כמושג מופשט שהמטפורה רומזת לו : תוצאה הכרחית של מעשה שנעשה מתוך כוונה למטרה אחרת . לא כן הדבר כשלומדים אגדה . הנטייה הטבעית של הקורא היא להתייחס למושגים במשמעותם הפשוטה, ולהתעלם מכך שגם לשפת האגדה יש מינוח משלה . 13 פרשנים רבים של האגדה התמידו בהנחלת ההבנה שיש לאגדה שפה נבדלת, ושיש להיזהר מלקרוא אותה כפשוטה . הרמב"ם פעל רבות לשלילת ההגשמה מן התיאורים האגדיים מכול וכול, ופירש כל ביטוי של הגשמה כמטפורה לרעיון פילוסופי מופשט . 14 המהר"ל רגיל להסביר חפצים, מספרים וממדים, 15 וודאי שכך הדבר אצל חכמי כמטפורות למושגים רוחניים ופילוסופיים, הח"ן . 16 במידה מסוימת, לא עלתה בידם של הרמב"ם והפרשנים ההולכים בדרכו להנחיל את תפיסתם זו כגישה מחייבת ללימוד האגדה . אולי היה זה מפני שהאגדה משמשת גם לצורך דרשני – עממי, ובמסגרת זו נהוג להתייחס למושגים מופשטים כאל עובדות . ההתעלמות מגישת ההפשטה המושגית נובעת גם מן החשש שדרך הפרשנות הזאת טומנת בחובה פגם באמונת חכמים . שמא הלומד אינו מאמין שכך היה או שיכול היה להיות במציאות . 11 משנה, ברכות א, א . 12 עי' הרב שטיינזלץ, 'הבנת התורה', עמ' 75 - 89 . 13 עי' מ . ד . הר, 'מהותה של האגדה' עמ' 63 - 69 . 14 מורה נבוכים, הקדמה ; ח"א, פרק א, ובפרקים הבאים שם . 15 באר הגולה, הבאר הששי . 16 עי' לדוגמה 'שער ערכי הכינויים' בפרדס רימונים של רמ"ק ( שער כג ) . המהווה מעין מילון לתרגום והפשטה של מונחים מן האגדה והמדרש לשפה קבלית .
|
|