|
|
עמוד:12
12 ׀ אקסטזה טוטאלית הרסני ומזיק לבריאות . מתי מעט מכירים את סיפור ההצלחה של הסם הזה ברייך השלישי . מעבדת הסמים של בירת הרייך תחת שמי קיץ בהירים המתפרשים מעל אזורי תעשייה ושורות של בנייני דירות אחידים, אני נוסע ברכבת הפרוורים לכיוון דרום-מזרח, לשולי העיר ברלין . כדי לבקר במה שנשאר מן המפעלים של חברת טֶמלֶר, היצרנית לשעבר של הפרוויטין, עלי לרדת מרכבת הפרוורים באַדלֶרסהוֹף, המכונה היום "הפארק הטכנולוגי החדיש ביותר של גרמניה" . אני מתרחק מהפארק, מפלס לי את דרכי בשטח הפקר עירוני, חולף על פני מבנים מתפוררים של בתי חרושת, וחוצה שממה זרועה באבני בניין מתפוררות ובחלקי פלדה חלודים . המפעלים של חברת טמלר השתכנו פה בשנת 1933 . שנה לאחר מכן הוחרם רכושו של אלברט מנדל, הבעלים השותף היהודי של בית החרושת לכימיקלים טֶמפֶּלהוֹף, וחברת טמלר קיבלה את חלקו והתרחבה במהירות . התקופה הזאת היתה טובה לתעשיית הכימיקלים הגרמנית ( כל עוד היתה בידיים אריות ) , ובעיקר שגשג ענף הפרמצבטיקה . בתחום הזה חיפשו וחקרו ללא לאות חומרים חדשים פורצי דרך שנועדו להקל את מכאוביו של האדם המודרני ולהסיח את דעתו מצרותיו . במעבדות ניסו דברים רבים ובנו נתיבים פרמקולוגיים שמטביעים את חותמם על הרפואה שלנו עד היום . מפעל התרופות לשעבר של חברת טמלר היה לחורבה . שוב דבר אינו מזכיר את שנות שגשוגו, כשמיליוני כדורים של פרוויטין יוצרו במפעל מדי שבוע בשבוע . שטח המפעל אינו משמש עוד לדבר, זהו שטח מת . אני חוצה מגרש חניה שומם, מפלס את דרכי ביער קטן שגדל פרא, ומטפס מעל חומה שעדיין מודבקים אליה רסיסי זכוכית להגנה מפני פולשים . בין שרכים וצמחי בר אחרים ניצב ביתן העץ הקטן והישן של מייסד המפעל תיאודור טמלר, הביתן שממנו צמח
|
|