|
|
עמוד:9
9 ארגונים בעולם פוסטמודרני קלה להבנה ולפענוח . להבדיל מטקסטים האוחזים במודרניות, החותרים לשקיפות, לבהירות מושגית ולכך שנוכל לפענחם באופן מוסכם ומידי, הכתיבה הפוסטמודרנית עמומה וחידתית לא אחת, ודורשת קריאה חוזרת ונשנית . היא משאירה לא מעט לעבודת הקורא ורואה בכך ערך . מאחר שזהו טקסט המציג באופן ראשוני את הכותבים השונים, חתרתי להביא גרסה משלי לדברים, וזאת בלי לתת הד מלא למחלוקות הפרשניות ולרקען . אלה ייוותרו למי שירצו להעמיק תוך מפגש עם כתיבת המקור של ההוגים השונים, בהמשך ובנפרד . אלה יצטרכו להתמודד גם עם המקורות השונים שהשפיעו על הגות זו או שהיא מאתגרת אותם : בהם פילוסופיים ) גיאורג וילהלם פרידריך הגל, עמנואל קאנט, אנרי לואי ברגסון, פרידריך ניטשה, אדמונד הוסרל, מרטין היידגר ( , בהם כרוכים בשיג ושיח שליווה את התנועות הסוציאליסטיות והמרקסיסטיות באירופה במהלך המחצית השנייה של המאה ה – ,20 ובהם כרוכים בהתפתחויות בפסיכואנליזה ) בייחוד לנוכח הרעיונות של ז'אק לאקאן ( . ובינתיים, גם אם לא הכול נהיר ולא הכול מובן באותה דרך, אין זה מחייב להרפות מהדברים . בחרתי לארגן את הכתוב בשמונה פרקים . כל אחד מהם מוקדש לסוגיה ארגונית הזוכה כאן לדיון מבואי, ואז נקשרת לחשיבה הפוסטמודרנית בכלל ולהוגה אחד באופן מודגש בכל פעם : ליוטאר, דרידה, פוקו, אלתוסר, דלז, בודריאר, קריסטבה ובארת . אלה מרכיבים את בחירתי כאן . לא כולם בהכרח "פוסטמודרניים", אך כולם פעלו בעיקר במחצית השנייה של המאה ה – 20 במרחב שיח משותף, בעיקר בצרפת, תוך התייחסות הדדית ניכרת . בפרקים שזורות גם דוגמאות, שכולן לקוחות מפרקטיקות מגוונות במסגרת ארגונים . תפקידן של הדוגמאות הוא בעיקר להמחיש את הרעיונות ולהעיד על רלוונטיות, ואין הן באות במעמד של הוכחה . החוט השזור המלווה את הכתובים הוא ראיית הארגון כניסיון אנושי ) תמיד מאומץ, תמיד כושל בחלקו ( להתמודד עם אי – הוודאות, עם
|
|