|
|
עמוד:14
14 תמר שק אחר : המורה מסביר ומסביר ואינו מביא שום דוגמה . הוא לא מסתכל לילדים בעיניים . בתום יום הלימודים ולאחר ארוחת הצהריים המשותפת בחדר האוכל, חזרתי לבית שחלקתי עם מאמא אוגוסטה . "הלו סיסטר", הייתה מאמא אוגוסטה מקדמת את פניי בחיוך שהאיר את פניה המצולקות . לרוב עמדה לרשותנו שעה עד שהאימהות האחרות התחילו להגיע אלינו הביתה כדי לבדוק את לוח התורנויות שלהן, לברר סוגיות תקציב שונות או להתייעץ עם מאמא אוגוסטה בנוגע לנושאים שהן מעלות לדיון במעגלי שיח עם הילדים . כל אחת מהאימהות אחראית לבית שגרים בו 16 תלמידים, נערים ונערות יתומים מרקע סוציו-אקונומי נמוך שנאספו מכפרים נידחים למדי ברחבי רואנדה, ומאמא אוגוסטה הייתה מעין יועצת-על של האימהות . גם הן, כמו מאמא אוגוסטה, ניצולות ג'נוסייד . גם פניהן, כמו פניה, נושאות את זיכרון המצ'טות שהונפו עליהן . לכולן צלקות עמוקות שהגלידו באופן טבעי, אך הצלקות של מאמא אוגוסטה הן הקשות מכולן . לימים היא תראה לי את הצלקות האחרות על גופה, ברגליים, בגב, בצוואר . . . חודשים ארוכים יחלפו עד שתסכים לספר לי את סיפורה . לפעמים נשארתי עם האימהות בבית, לומדת על ההתמודדויות שלהן הנוגעות לחיי היום-יום, ללמידה המשותפת של הילדים את החיים ביחד, כמשפחה . למדתי שהילדים מופקדים על ניקיון הבית ועל אספקה סדירה של מים לבתי המגורים שלהם, ושמאחר שמים טובים לשתייה נמצאים רק בחדר האוכל, עליהם לדאוג להביא ג'ריקנים מחדר האוכל הביתה . באותן שעות אחר צהריים נחשפתי לאין-ספור פרטים במגוון רחב של נושאים, מדיווחים על אירועים קטנים וטריוויאליים כמו מריבות חוזרות ונשנות בין הילדים בנוסח תור מי לשטוף את הבית, ועד לדיונים שנוגעים להטמעת ערכים של יושרה, כבוד הדדי ואחריות אישית וקהילתית, שהם מערכי היסוד של הכפר .
|
|