|
|
עמוד:13
13 ארבע שנים ברואנדה הנחת המוצא של משרד החינוך הרואנדי הייתה שלילדים לא תהיה בעיה לרכוש את השפה האנגלית, הם מתרגלים מהר לשינויים ובגיל צעיר רכישת שפה נחשבת קלה . הצפי היה שהמורים יתקשו יותר לקבל את השינוי . מקצועות כמו מתמטיקה ומדעים נתפסו כמקצועות שבהם השינוי לא אמור להיות בעיה, להבדיל, לדוגמה, מהיסטוריה ואזרחות, ולכן התחילו בהם . בתוך פחות משלוש שנים עברה מערכת החינוך כולה לשפה האנגלית, למעט שלוש השנים הראשונות בבית הספר היסודי . על המורים נאסר ללמד בקיניארואנדה . השינוי הזה הציב מהמורות רציניות למדי לרבים מהתלמידים, ובוודאי גם למורים . צפיתי בלא מעט שיעורים שבהם ילדים ניסו להסביר למורה בקיניארואנדה מה אינם מבינים, והמורה התעקש לענות להם באנגלית . חלק מהשינוי שקידמתי באגהוזו שלום קשור לזה בדיוק . "תלמדו בקיניארואנדה איך לחשב אינטגרל", אמרתי למורים, "כדי שקודם כול הילדים יבינו את המהות, את המהלך, ורק אחר כך תחזרו לאנגלית" . אבל כל זה קרה מאוחר יותר . בשלושת החודשים הראשונים לעבודתי שם גזרתי על עצמי שתיקה . ידעתי שהמורים שבעים מיועצים שמגיעים לרגע, חושבים שכל התשובות בידיהם וממשיכים הלאה . החלטתי שכדי להיות רלוונטית, אני חייבת להקדיש את החודשים הראשונים לתצפיות וללמידה . מדי יום ביומו נכנסתי לשיעורים שלמים . התמקמתי תמיד מאחור, לפניי שורות-שורות של תלמידים יושבים בדממת אלחוט . השקט הזה הדהים אותי . מעולם לא חוויתי כמותו בבתי ספר בישראל . שום תלמיד אינו פוצה פיו, לעיתים נדירות מישהו מצביע ושואל שאלה . תלמידים שנכנסו באיחור לכיתה, והיו לא-מעט מאחרים, לא זכו לשום תגובה . אני מוצאת הערות שכתבתי לעצמי בחודשים הראשונים של התצפיות : הלוח נראה מזעזע, עמוס וגדוש משפטים . כבר אין מקום על הלוח, אבל המורה אינו מוחק דבר . הוא מתחיל לכתוב באותיות קטנות יותר ויותר . או הערות משיעור
|
|