|
|
עמוד:13
13 אהבה בתענוגים יום אחד, לפני שנים רבות, ישבתי על שפת הגנגס בהודו, אחרי סדנה עם מורה רוחני ( שהענקתי לו לזמן מסוים את הזכות להיות "זה שיודע", פנטזיה שגם ממנה התפכחתי בפתאומית כואבת ) . ישבתי על סלע במדיטציה עמוקה וחשבתי על החור שאני נושאת בתוכי כל חיי כמו שק מלא אבנים על גב כואב . הרי זה הממשי, אמרתי לעצמי, ועליי לקבל את המשא, כי אין דרך אחרת . כהרף עין הופיע ספק ועלתה שאלה - האומנם ? ובאותו רגע ממש התרוקן השק מאבניו, והחור הפך לעוד דימוי לכאב ולאכזבה, עוד דימוי מטפורי, ולא יותר מכך . החוויה הפלאית הייתה עוצמתית . הזמן עצר מלכת, כל מה שנותר היו האין והאהבה . לשילובים השונים של שאלות אהבה אקדיש ספר זה . ועל אהבה הלא תמיד אפשר לדבר אך מעט, באופן חלקי בלבד . אומנם אין מילים שיכולות לומר את חוויית האהבה, ולמרות זאת אני מסתכנת בקפיצה לנהר האהבה הסוער בתקווה ללגום ממנו עוד כמה טיפות ולהגיש לקוראים כוס קטנה ומלאה ביהלומי מים חיים . כי ללא מילים אין האהבה מתקיימת . לספרי הראשון קראתי אהבת הפסיכואנליזה , הוא עסק בקשר בין הפסיכואנליזה לתחומים שונים בתרבות . אחד הפרקים החשובים בו נקרא "מה אנחנו יכולים לדעת על אהבה ? " כשאני קוראת בו עתה, לאחר כ- 20 שנה, אני שוב נוכחת לדעת עד כמה מעט אנחנו יכולים לדעת על אהבה וכמה חסרת ערך היא ידיעתנו, ועוד יותר כשאנו מנסים להגות ידע זה בשפה . ובכל זאת, התשוקה התעוררה בי לנסות ולגעת שוב, בזהירות, בנושא גלוי – נסתר זה, בלי להירתע מפני החלקיות והכישלון שבלדבר על . . . ב- ,1910 במאמרו "על סוג מיוחד של בחירת האובייקט אצל הגבר", כשהציג פרויד את התנאים ההכרחיים לאהבה, הוא התנצל על כך שהוא פולש לטריטוריה שהיא נחלתם של המשוררים . לטענתו, המדע צריך לפסוע בזהירות בתוך שדה האהבה, ולו משום שהמגע של המדע מגושם יותר ממגע השירה ותפוקת ההנאה ממנו
|
|