|
|
עמוד:10
10 רש״י והפולמוס היהודי-הנוצרי המרובות שנעשו בפירושו למקרא במאה ה- 16 בעטיה של הצנזורה הנוצרית . רבים מפירושיו הקדומים למקרא נשרפו בשריפת התלמוד בפריס בשנת 1242 . פירושים אלה היו בכתבי-יד . במאה ה- 16 נאסר פרסום פירושיו המקוריים למקרא בדפוס בידי הצנזורה הנוצרית בגלל פגיעתם בנצרות, והמדפיסים נאלצו להכניס בהם השמטות ותיקונים מרובים בשל יציאה ישירה או עקיפה נגד הנוצרים ואמונתם . כיום – בעקבות הנוסח המצוי בכתבי יד קדומים שנשתמרו – יודעים אנו שרש״י הִרבה לעסוק בפולמוס הדתי בין היהודים לנוצרים ועיצב סוגה זו . ממנו למדו מפרשי מקרא וחכמים יהודים שפעלו אחריו . הם מאששים חלק גדול מטענותיו של גי נגד רש״י, כולל טענה מפורשת שישו ותלמידיו עסקו בזיופים ובמעשי רמייה . המסקנה העולה מהעובדות הנזכרות היא שכל החפץ לגלות את חלקו הגדול של רש״י בפולמוס היהודי-הנוצרי חייב להיזקק לנוסחאות שבכתבי-יד, בהם נשתמר הנוסח המקורי או נוסח הקרוב אליו . בחיבור זה עשיתי שימוש מרובה בכתבי-היד והבאתי קטעים רבים מפירושיו, שבהם חלו ידיה של הצנזורה, כדי לאפשר לקורא שהנוסחאות הללו אינן בידיו להכירן מקרוב ולהתרשם מעוצמתן . הבאתי פירושים רבים מדברי רש״י שבכתבי-יד לא רק כדי לשכנע את הקורא עד כמה הוא הרחיק לכת בייחוס כתובים סתמיים שבמקרא המדברים באויבים אנונימיים של ישראל כמתייחסים אל הנצרות, אלא גם כדי לשכנע את היהודים בכל דרך אפשרית שלא להמיר את דתם ולעודדם . כיום יש בידינו כלי עזר חשוב בגילוי נוסחאותיו המקוריות של רש״י והוא מפעל ״מקראות גדולות הכתר״ שבהוצאת אוניברסיטת בר-אילן בעריכתו של פרופסור מנחם כהן . לאחרונה נתפרסמו בהוצאה זו פירושי רש״י למשלי, לדניאל, לעזרא ולנחמיה, ובכך אנו קרובים להשלמת הסדרה כולה . להכרת חלקו החשוב של רש״י בפולמוס הדתי יש חשיבות כפולה : בראש ובראשונה יש בה הוכחה למקום החשוב שתפס הפולמוס הדתי בין היהדות לנצרות בחיי הרוח באירופה הנוצרית כבר במאה ה- 11 . תרומה חשובה נוספת היא הכרת דמותו של רש״י כמנהיג ציבור בעל ביטחון ותעוזה . למעשה, פעולה זו מגלה את דמותו באור חדש שלא היה מוכר לנו . עשרת הפרקים שבספר זה מאירים את פעולתו של רש״י בפולמוס הדתי מזוויות שונות ומאפשרים לגלות עד כמה גדול היה חלקו בפולמוס היהודי-הנוצרי ועד כמה תפס הפולמוס חלק חשוב בעשייתו הספרותית והציבורית . מטרה זו עמדה גם היא מול עיניו בכתיבת פירושיו למקרא . למענָה היה נכון להציע פירושים הרחוקים עד מאוד מהפשט, כולל לכתובים הדנים באויבי ישראל בסתם כמופנים אל הנוצרים, והעונשים החמורים שיוטלו עליהם בעידן הגאולה . כמו כן יצא בתוקף נגד פירושים לכתובים המביעים קירבה בין ה׳ או עם ישראל ובין עמי נֵכר, והציע במקומם פירושים דחוקים הרחוקים מן הפשט . הוא אף הוסיף דרשות מקוריות שלו שמטרתן לתאר כתובים שונים
|
|