|
|
עמוד:12
12 | ריח שדה בעשורים האחרונים התפתח מאוד התחום המחקרי העוסק בתפיסתם של החושים 5 נבחנו היבטים וזוויות שונים של חוש הריח, בתולדות העמים והתרבויות הקדומים . כגון מקומו ביחס לשאר החושים בחברות שונות, הבדלים מגדריים ביחס אליו, וכן 6 מחקרים אחרים יוחדו למקומו של תפיסתו והיחס אליו בדתות ובתרבויות העולם . 7 הריח בחיבורים יהודיים קאנוניים, כמו בספרות המקראית ובספרות הרבנית . ריחות אינם עניין פיסיולוגי בלבד . הם קשורים בקשר הדוק לעולם הרגשות, החוויות והתרבות של המריח . בתרבויות מסוימות ריחות מסוימים נחשבים לטובים ובתרבויות אחרות אותם ריחות נחשבים לא נעימים, ויש לכך השלכה על נושא 8 הספק אם לברך על ההנאה מחומר המדיף ריח נעים תלוי לכאורה בשאלה הברכות . אם ריחו נעים או לא . ברם, כפי שאראה במהלך הספר, למשל בדיון על ריח הפיגם והזבד, ריח הוא אלמנט סובייקטיבי ותרבותי, כך שבקהילות מסוימות יש שסלדו 9 מריחם של החומרים הללו בו בזמן שבמקומות אחרים הם נחשבו לבשמים לכל דבר . לא אחת עסקו הפוסקים בשאלה אם ישנה חובה דתית לברך על מאכלים ומשקאות המדיפים ריחות נעימים, כגון לחם טרי, יין בעל ארומה וקפה חם ( ראה בערכיהם ) . נראה שמאחורי התהיות הללו עומדת לא רק שאלת טיבו האמיתי של ריח המזון, אלא גם ההקשר המנטלי והסנטימנטלי של המריח אותם, כגון חוויית המטבח הביתי והמשפחתי . הספקות לגבי הברכה על ריחם של מזונות נובעים מתוך שאלת היסוד – מהו בושם ? האם הגדרתו אובייקטיבית או סובייקטיבית, ובכלל – האם הוא ניתן להגדרה ? 5 על ספרות כללית העוסקת בהיסטוריה הדתית והתרבותית של החושים ראה קלאסן, עולם החושים ; הנ״ל, אנתרופולוגיה של החושים, עמ׳ 40 - 2 4 ; ג׳וטה, ההיסטוריה של החושים ; טונר, ההיסטוריה התרבותית, עמ׳ 9 - 4 . 6 על ההיסטוריה החברתית של הריח ומשמעותו בתרבויות העולם ראה קורבין, המסריח והריחני ; הוויס וללואנד, ההיסטוריה של כושר החישה, עמ׳ 25 - 35 . 7 על מערכת החושים וחוש הריח בפרט בספרות המקראית ראה אברהמי, החושים בתנ״ך ; לורנס, חושים וסטיגמה, עמ׳ - 5 . על חוש הריח בספרות הרבנית ראה גרין, הארומה של הצדיקים . 8 קלאסן, הווס וסינוט, ארומה ; קלאסן, הריח של האחר, עמ׳ 33 - 66 . 9 הקשר בין ריחות ותרבות בא לידי ביטוי בתופעות חברתיות שונות, שחלקן אבד עליהן הכלח בחברה המודרנית . כמה חוקרים בתחום ההיסטוריה התרבותית של החושים, כדוגמת לארג׳י, ווטסון, קלאסן, הווס וסינוט דנו בתופעה של הריח כמסמן חברתי . דהיינו, קביעת מיקומו ההיררכי של הפרט בסולם החברתי על פי ריח גופו המבטא את זהותו המוסרית . ראה לארג׳י ווטסון, הסוציולוגיה של הריחות, עמ׳ 02 - 034 . בסוגיה זו ראה בהרחבה שמש, ריח גן עדן, עמ׳ 87 - 07 .
|
|