|
|
עמוד:10
10 | סיפורי הרב יוסף חיים מבגדאד דרשות אלו וחקירת מקומו של הסיפור במארג הדרשה מעלים כישרון דרשני, עיוני ופואטי יוצא דופן . דרשותיו משקפות ידע מעמיק ומגוון בכל תחומי היהדות ומהוות מפעל ספרותי בעל חשיבות . הרב הבין את חשיבותה של הסיפורת כאמצעי להעברת מסרים חברתיים-דידקטיים ישירים ועקיפים, בעיקר בחברה העוברת שינוי בשל תהליכי מודרניזציה . אוצר הסיפורים הטמון בכתביו מחזיק למעלה משש מאות סיפורים, ומהווה תעודה חשובה בהתפתחות מסורת ההיגוד של הסיפור היהודי בבבל ; משוקעות בו מסורות ייחודיות לקהילה זו, לאמונותיה, אורחותיה והשקפותיה החברתיות והאמוניות . כדי לעמוד על מלוא המשמעות של טקסטים אלה יש לבחון אותם הן בקונטקסט שבו הוגדו או נכתבו והן בקונטקסט החברתי העממי העמוק שממנו צמחו . בספר הנוכחי מוצגת גישה רב-מערכתית לבחינת היבטים רוחניים-פרשניים, חברתיים, מוסריים וספרותיים בהתחשב במסורות טקסטואליות וסוציולוגיות, המביאות בחשבון את צורת ההצמחה של הטקסט במרחב הייחודי של הקהילה היהודית בבגדאד . שבעה פרקים בספר : בכל פרק נדון היבט אחר . הפרק הראשון עוסק באישיותו של הרב יוסף חיים, בכתביו ובפועלו כדרשן . הפרק השני מציג את דרכו הדרשנית ואת מקורות ההשפעה וההשראה שלו . הפרק השלישי עיקרו דיון ביחסי הסיפור והדרשה ובפונקצייה שממלא הסיפור במסגרת הדרשה . הובחנו חמש פונקציות : דידקטית, הרמנויטית, פואטית, רטורית וחברתית . שתי הפונקציות הדומיננטיות, הדידקטית והפואטית, הן הצירים המכתיבים את המתודולוגיה הדרשנית . בפרק זה נדונה בעיית הטרנספורמציה, כלומר העתקת סיפורים מן המקורות הקלאסיים של היהדות, מן הפולקלור היהודי, הפולקלור הכללי והערבי-לוקאלי ושיבוצם מחדש בהקשר הדרשני . הדיון עוסק בשני נושאים : ( א ) בדיקת אופי השינויים שחלו מכוח השיבוץ בהקשר החדש ; ( ב ) השוואה למקורות הסיפור הבין-לאומי . בפרק זה נעשה שימוש במורפולוגיה של ולדימיר פרופ . הפרק הרביעי יוחד לבחינה הפואטית, והדיון בו מתמקד בשני נושאים : בפואטיקה של הסיפור ובפואטיקה של הדרשה . הסיפור המשובץ במסגרת הדרשה דורש התמודדות מיוחדת, משום שאין הוא נענה לכללים הרגילים של ספרות יפה . מצד אחד, הסיפור המשובץ בדרשה אוטונומי, ומצד שני הוא נטוע בתוך ההקשר הדרשני . מתח זה שבין אוטונומיה לתלות בהקשר קובע איכות פואטית מיוחדת . אף שבקריאה ראשונה המורכבות אינה ניכרת, בקריאה שנייה ניתן להבחין במרקם אומנותי דק שהוא תוצאה של ברירה של תמטיקה, לשון, אופי השיבוץ, צורת עיצוב העלילה והדמויות וערכים פואטיים נוספים . למרות המגמה הדידקטית-מוראלית של הז׳אנר, אין להמעיט מחשיבות חותמו האישי של הדרשן-המספר המשווה לסיפורים אופי אינטגרטיבי . לצורך הדגמת הפואטיקה של הסיפור נעזרתי בטכניקות המוכרות בתאוריית
|
|