|
|
עמוד:11
11 בין דני תחים הבזקי המראות, הטעמים, הפליאה והרתיעה — בנפשו של הסובייקט . החניכה הרגשית היהודית התעצבה במפנה המאות כצורה של מאבק, בשל התמורה התודעתית והפוליטית שחניכה זו תבעה בדרך לכינון סובייקט מודרני . ואכן, קוראי הספרות היהודית המודרנית היו נתונים, לפחות החל משנות התשעים של המאה התשע - עשרה, בעיצומו של מאבק פוליטי, מאבק שנכרך לעיתים קרובות בעימות סגנוני בין הליריקה והאפיקה . כך, למשל, אפיין זאת הסופר העברי יוחנן מהרש"ק במחזה "מעבר לגבולין" לברנר משנת 1907 : "הספרות העברית כולה הלא אינה אלא מקצת ליריקה, ולדעתי — אגב אורחא — אכן זוהי תעודתה להיות ליריקה ורק ליריקה . השתפכות הנפש של יהודים אחרונים" . 4 דוד פרישמן ביטא במילים דומות את השקפתו על הקורא העברי בשנות התשעים של המאה התשע - עשרה : "זוכר אנכי כי ראש כל מאוי היה תמיד, אשר יתן לבני ישראל שירים ליריים הרבה [ . . . ] רק הדבר הזה הוא אשר יתן לבני ישראל ולבנותיו איזה טל תחיה, איזה רך ואיזה עדן, איזה נחת ונעימות, אולי נצליח להפשיט את העקמומיות שבלבם ואולי נסיר מעליהם רוחם הקשה ונפשם היבשה ולבם הקהה" . 5 החניכה הרגשית, טעמה המרכזי של הספרות היהודית המודרנית בסוף המאה התשע - עשרה, התעצבה כמאבק פוליטי לא טריטוריאלי, שעניינו ההיות בעולם . אומנם מאבק פוליטי לא אלים ואף לא ממשי, אך בעל עוצמות
|
|