|
|
עמוד:10
10 דיחיה תיריש לתרגום העברי לרומן "דניאל דרונדה" מאת ג'ורג' אליוט, שראה אור בוורשה בשנת ,1892 כתב פרישמן : ציורים רבים ותמונות רבות יביט הקורא העברי בחלק הראשון [ של הרומן . ל"נ ] , והם כמו זר יהיו לו ולרוחו ; הקורא העברי לא נסה עוד ללכת בעקבות המצחקים בצחוק רולעט אשר בערי הרחצה המפוארות, ולא הסכין עוד עם דרכי האצילים באנגליה אשר ייוועדו יחד בימי מועדיהם ואדיהם, לירות כדורים למטרה ולראות מי יחטיא ומי לא יחטיא, ולרכוב בסוסים ולראות "אם יקדים סוסי לסוסך" ; הקורא העברי איננו חפץ לבלות את עתותיו ולקרוא בספר על אודות נער אשר חשקה נפשו בנערה, ושניהם אינם אנשים יהודים וגם אבותיהם לא עמדו מעולם על הר סיני, ועל כן לא ייקחו כל אלה את לבו . 3 בדברים הללו ניכרים עקבותיו של מאבק סוער, שעיצב את דמותה וטעמה של הספרות היהודית המודרנית במפנה המאות התשע - עשרה והעשרים . זהו מאבק על תצורה מסוימת מאוד של חניכה, היוצאת מגדר הציווי המסורתי "והגדת לבנך" ובה בעת גם מסרבת לרציונליזם הביקורתי של ההשכלה, זאת כדי לכונן חלף כל אלה מעין "מניין של יחידים", כביטויו של ביאליק במאמר "שירתנו הצעירה" משנת 1906 . עניינה הוא חניכה רגשית מאוחרת ומתעכבת, שנמעניה הם אותם "ילדים זקנים" מסוגם של ירמיהו פיירמאן, גיבור הרומן "בחורף" לברנר . עיקרה ההתנסות בעולם ורישום דק ומפורט של החזרי חישה —
|
|