|
|
עמוד:9
9 בין דני תחים הבית ושל השיממון הבולעני המתהווה בתוכו ובסביבותיו . מובלעת, אשר ביאליק היטיב לסמן כבר בשיריו המוקדמים כצל מוטל בחדרי הלב, שם שוררת "אֲפֵלַת עַד וְחֶשְׁכַת אֵל" ( "בערֹב היום" ) . והרי יחסו המורכב של ביאליק אל האפיקה המרחבית שלוב במוסכמותיה של הספרות היהודית המודרנית, כפי שזו מתוארת, למשל, ברומן "בימים ההם", הרומן המאוחר שכתב שלום יעקב אברמוביץ ( מנדלה מוכר - ספרים ) . בפי שלמה הסופר, המגולל את תולדות חייו, שם אברמוביץ מיני ספקות באשר לכוח הסיפר של הספרות היהודית המודרנית : ובאמת מה לי לספר על חיינו בדורותי ? גדולות ונצורות ! הרי לא אני ולא בית אבא לא היינו מפליאים את העולם במעשינו . דוכסין, איפרכוסין ואסטרטגין לא היינו ; על יעלות - חן ועלמות יפהפיות לא עגבנו ; להתנגח כעתודים איש עם חברו או לעמוד כעדי - ראיה על דם אחרים בדו - קרב לא נסינו ; וכיצד מרקדין עם בתולות במשתה - היין לא ידענו ; ולצוד ציד נפש חיה בשדות וביערים לא יצאנו ; לקצוי - ארץ וימים רחוקים לא נסענו ואיים חדשים לא גלינו ; בסוד משחקים ומשחקות לא באנו, ועל שרים ושרות ותענוגות בני - אדם ממוננו לא בזבזנו . קיצור הדברים, כל הפרפראות לספור המעשה, שיהא ערב וממשיך לב הקוראים — כל אלה אינן אצלנו . 2 דברים דומים כתב דוד פרישמן על טעמו של הקורא העברי בשנות התשעים של המאה התשע - עשרה . בהקדמה שהוסיף
|
|