פרק שביעי

עמוד:13

בבא בתרא 13 משנה גפרק ז 24 דפוס נפולי יתר' . הן חסר'הןבִטל – יתר' הן חסר הן לךמוכראניבחבל'מדה הןחסר הן בחבל'מדהבִטל – בחבל''מדהיתר', הן חסרהןבחבל'מדה ננס . בן דברייתר', . ינכהשתות עד - הגיעו משתותפחותובמצריו','בסימניו עפ"י כתב יד ק ופמן משנה ג מסבירה את העיקרון ההלכתי של משנה ב . הרי אלו שני משפטים סותרים, – אם ח ס ר א ם י ת ר 25 ח ב ל ] ב ] [ ו [ מ ד האם אמר ( כתב בשטר ) מד ה 26 המשפט "אם חסר אם יתר" ביטל את הקביעה של : – ב י טל א ם חס ר ו א ם י ת רעל כן חסר 27 המילים "מידה בחבל" נסתרות ומתבטלות . אבל אם כתב קודם "אם ( הן ) – ח ב ל ] ב ] [ ו [ ח ב ל את א ם ח סר ו את ] ב ] [ ו [ ב י ט ל מד האם יתר" ואחר כך נאמר ( נכתב ) "מידה בחבל", אזי "אם חסר אם יתר",םהמילים "מידה בחבל" ביטלו את הוויתור המשתמע מהמילי – א ם י ת ר אלו הם דברי בן ננס . המילית "כדברי" – כ ד ב רי ב ן נ נ סכלומר המילים האחרונות קובעות, משנה הקודמת ובאה צוטטו בשוהיא כמו "כדברי רבי עקיבא",מופיעה רק בחלק מעדי הנוסח להדגשה בלבד . נו את המשנה כאילו כתוב בה : פיסקנו והסבר " . . . בטל מדה בחבל את אם חסר ואת אם יתר, כדברי בן ננס . בסימנין ובמצריו פחת שתות . . . " . "בסימנין ובמצריו" אינם דברי בן ננס, אבל הרישא של המשנה היא דברי בן ננס . כפי שנראה במדרש איכה רבה להלן, כך גם הבינו התלמודים למשנת בבא מציעא פ"ח מ"ח ( להלן ) . אבל , "כההיא דתנן דברי בן ננס בסימניו ובמצרניו" : המשנה מצוטטת אגב דרשה כלשהי ) ( וילנא א כט זה פיסוק בלתי נכון של המשנה . ו שאלה כזאת של סתירה בלשון המכירה עלתה לעיל במשנת בבא מציעא פ"ח מ"ח . גם שם ששכר מרחץ מחבירו בשנים שם ב"מעשה בצפורי באחד ההסכם כלל סתירה פנימית . מדובר ] , וזו טעות . מ ד ה ב ח ב ל ב י ט ל א ם ח ס ר א ם י ת ר בצד התוכן של משנה ג נוסף בצד [ 24 בתחילה נכתב "וחבל" ותוקן "בחבל", וכן במשפט הבא . 25 ועוד נוסף "את" . מ פ , מ ל ב 26 כלומר גם אם השדה חסר וגם אם השדה גדול יותר . 27

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא