|
|
עמוד:7
– ן חולי תראבבבא 7 עיירות או בערים . הבבלי מציג כאילו אגודות בכז מדברות על אגודות בעלי מלאכה - הלכות כד ישראלית - ך במציאות הארץבעלות סמכות מוגבלת על ידי הרב החשוב המקומי, אהן אלו ת היו עצמאיות . האגודו הלכה כד " . ורשאין הצמרין והצבעין לומר כל מקח שיבוא לעיר נהא כולנו שותפין בו" הלכה כה חמורו נעמיד לו . רשאין החמרין לומר כל מי שתמותןרשאין נחתומין לעשות רגיעה ביניה" ואם,דלא בבוסיא צריכין להעמיד לו,מתה בבוסיא אין צריכין להעמיד לו חמור . חמור אחר " . אלא לוקחין ונותנין לו,תנו לי ואני לוקח לעצמי אין שומעין לוראמ הלכה כו אבדה בבוסיא אין צריכין . חרתארשאין הספנין לומר כל מי שתאבד ספינתו נעמיד לו ספינה " ם פורשין אין ואם פרש למקום שאין בני אד,להעמיד לודלא בבוסיא צריכין,להעמיד לו " . לוצריכין להעמיד הלכה כז ,ואין שם אחר אלא הוא,שולחן לרבים,נחתום לרבים,ספר לרבים,מה שהיה בלן לרבים" ואם ,יו עד שיעמיד אחר תחתיועכב על ידליכולין ,והגיע שעת הרגל ומבקש לילך לתוך ביתו " . או שעברו עליו את הדרך הרשות בידוהתנה עמהן בבית דין כה זו מלמדת שהבלן המקומי או הנחתום ( שהם במקרה תושבי עיירה אחרת ) כפופים לה אחרת לא היו יכולים לתבוע מנותני,להנהגת העיר . מן הסתם זו העניקה להם מונופול . ההשירות כל תביע שיפור הדרכים לאחזקה והל"א ) מלמדות על התנדבות של יחידים ל - ההלכות הבאות ( הכ"ח ל ההתארגנות העצמית של יהודי העיירות העירוני . גם הן מלמדות הרבה עהמקומיות והבור הכפריות .
|
הוצאת משנת ארץ ישראל
|