|
|
עמוד:11
הקדמה | 11 מאמרם של פרופסור אשר טישלר ואלוף-משנה גיל פנחס מתייחס לאתגרים העומדים בפני התעשייה הביטחונית הישראלית במסגרת התחרותית של שוק הביטחון העולמי . הכותבים מציינים כי החברות הביטחוניות הישראליות משרתות מערכת ביטחון קטנה מאוד יחסית לאלה של ארצות הברית, רוסיה ואירופה המערבית, ולכן חלק הארי של הייצור שלהן מיועד ליצוא . לפי ממצאיהם, חברות ביטחוניות פרטיות מתאפיינות ביעילות רבה יותר וביכולת שיווקית טובה יותר מאשר חברות בבעלות ממשלתית . חלקו השני של הקובץ מציג את נקודות המבט של אישים שניהלו את המגעים שהביאו לחתימת הסכם הבנות בספטמבר ,2016 שמיושם בתוכנית הסיוע האמריקאי הנוכחית ( 2019 - 2028 ) . ראש הצוות הישראלי למשא ומתן, תת-אלוף ( מיל' ) פרופ' יעקב נגל, מציג את נקודת המבט הישראלית . הוא מתאר את העליות והמורדות בדיאלוג בין ישראל לבין ארצות הברית בתקופה מתוחה למדי ביחסים בין המדינות, במיוחד נוכח המחלוקת על הסכם הגרעין עם איראן, שבו תמך הנשיא אובמה, ונאום שנשא ראש הממשלה בנימין נתניהו בקונגרס האמריקאי במארס 2015 . אף על פי כן חתמו הצדדים על הסכם הבנות לסיוע למשך עשור, אשר מבטא את המחויבות ארוכת השנים של ארצות הברית לביטחון מדינת ישראל . לדברי נגל מדובר בהסכם הבנות מצוין, שמגדיל ( נומינלית ) את היקף הסיוע הביטחוני של ארצות הברית לישראל ומאפשר לצה"ל תכנון ארוך טווח . מהצד השני מפרט שגריר ארצות הברית לשעבר בישראל דן שפירו את נקודת המבט האמריקאית . שפירו, כיום עמית מחקר אורח במכון למחקרי ביטחון לאומי, גורס כי מזכר ההבנות השיג את יעדי הליבה של שתי המדינות . הוא העמיק את השותפות הביטחונית בין שתי המדינות על ידי קביעת רמות הסיוע הצבאיות האמריקאיות לעשור הבא, הבטיח את יכולתה של ישראל לשמור על יתרון צבאי איכותי, סיפק מימון יציב וצפוי לתוכניות משותפות להגנה מפני טילים ועדכן את תוכנית הסיוע בארצות הברית כדי למקסם את השפעתה ויעילותה . לדבריו, ההסכם הביא בחשבון את היקפי הצמיחה והפיתוח המרשימים של ישראל . שפירו מדגיש שכמו בכל משא ומתן, היה צורך לפתור חילוקי דעות ולנסות להגיע להרמוניה בנקודות השנויות במחלוקת, אך המשא ומתן בין המדינות התנהל במקצועיות וברצון טוב הדדי, והתוצאה הייתה הסכם המשרת את האינטרסים של שני הצדדים . חלקו השלישי של הקובץ עוסק בהשפעת הסכם הסיוע החדש על התעשייה הביטחונית בישראל . מאמרם של סגן-אלוף גיא אלפסי, פרופ' אשר טישלר וד"ר רוני מנוס טוען כי ההסכם החדש משנה בצורה דרמטית את התנאים לקבלת הסיוע הביטחוני ביחס להסכם הקודם . למאמר שתי מטרות מרכזיות : הראשונה, הצגת מסד נתונים הכולל מיפוי של 603 חברות ביטחוניות הפועלות בישראל . המטרה השנייה היא פיתוח מודל להערכה הפגיעות ( או החוסן ) של חברה ביטחונית ישראלית להסכם ההבנות החדש . הם משווים במאמרם בין תוצאות המודל לבין שאלונים שהועברו ל- 50 מנהלים בכירים
|
|