|
|
עמוד:8
8 | התעשייה הביטחונית בישראל והסיוע האמריקאי עיקרי ההמלצות למדיניות על ממשלת ישראל להיערך כבר עתה לשינוי החד הצפוי בהמרות החל משנת 2025 . על הפתרון לכלול שילוב של כמה מאמצים במקביל : מתן עדיפות בהקצאת מימון מקומי לשרידות ולפיתוח תעשיות ביטחוניות ייחודיות, א . לשימור מחקר ופיתוח בעל משמעות אסטרטגית ולשימור אנשי מפתח בתעשיות . לצורך זה יש למפות את התעשיות ולקבוע קריטריונים . סיוע לחברות מקומיות לשם הגברת היצוא . ב . בחינת מיזוגים בתעשייה, בעיקר של חברות קטנות עם גדולות, כדי להשיג יתרון ג . לגודל . שימוש יעיל במט"ח סיוע, שיביא בחשבון גם את התעשיות הביטחוניות . למשל, ד . באמצעות שילוב חברות ישראליות בהזמנות רכש מחברות אמריקאיות, הידוק שיתוף הפעולה עם חברות אמריקאיות ואף העתקת גורמי ייצור וחברות בת של חברות ישראליות לארצות הברית . עידוד חברות אמריקאיות לרכש גומלין ( אף שהחברות אינן מחויבות בכך לפי ה . הסכם הסיוע ) . סיוע בהסבת חברות, יחידות בחברות ואנשים מייצור ביטחוני לייצור אזרחי . ו . הסברה וסיוע, במיוחד לחברות קטנות בתעשיות הביטחונית . ז . מעבר להמלצות הנוגעות בצורה נקודתית למצב התעשייה בישראל, צוות המחקר טוען שהסכם הסיוע מהווה נדבך ביחסים המיוחדים בין ישראל לארצות הברית . על כן, שינויים עתידיים בהסכם צריכים להיעשות באופן מדורג ומוסכם על ידי שני הצדדים, על מנת שלא ייווצר רושם מוטעה של פגיעה משמעותית ביחסים המיוחדים . הצוות מכיר בעובדה שהיחסים המיוחדים עם ארצות הברית חייבים להישמר גם במחיר פגיעה בתעשייה הביטחונית בישראל בטווח הקצר, כי בטווח הארוך עשוי אימוץ ההמלצות שהוזכרו למנוע פגיעה עתידית . יחסים מיוחדים אלו והסיוע האמריקאי שהתרחב במידה רבה במלחמת יום הכיפורים היו משמעותיים מאוד בתקופה שבה כלכלת ישראל לא הייתה חזקה דיה, והם משמעותיים גם בימינו, בעידן שבו ישראל היא אחת מהמדינות המפותחות בעולם . ששון חדד, תומר פדלון ושמואל אבן, עורכים
|
|