|
|
עמוד:10
10 פתח דבר אלה מובאים רק בסיפא, הם סוככים כמטרייה על ההיגדים של הספר כולו . ואכן דבריו של הנשיא מרעיפים השראה . הוא קורא ליהודים להכיר בכך שהערבים הם בשר מבשרה של הארץ הזאת, ולשני הצדדים — להשלים עם העובדה שכל התביעות והציפיות שהצד האחר יוותר על עברו וזהותו לא תצלחנה . הוא מצביע על תחושות האיוּם והפחד העומדים ביסוד הראייה ההדדית, ורואה בהתגברות עליהן ובביסוס יחסי אמון את המשימה הגדולה של ימינו . במישור המעשה דורש הנשיא התמודדות אמיצה עם הפערים הבלתי נסבלים בתקציבים, בתשתיות ובקרקעות . הוא גם קורא לטפח חינוך לשותפות, שיכלול בין השאר את לימוד שפתו של האחר . בדבריו של הנשיא הנוכחי ראובן ריבלין מהדהדת הגותו של הנשיא הראשון חיים וייצמן, אשר כבר למחרת הכרזת האו"ם על הקמת מדינת היהודים הציע להיות מודעים לכך שיהיה בה "מיעוט ערבי גדול מאד", קרא להנהגת צדק שוויוני, הזהיר כי "אסור שתהיה חוקה אחת ליהודי וחוקה אחרת לערבי", וצפה שהמדינה תישפט "לפי מה שתנהג עם הערבים" ( מסה ומעש , עמ' 447 ) . העמדות השוררות בחברה הערבית כלפי המדינה אינן סטטיות ; הן מגיבות על תמורות העיתים בישראל ובאזור, וב- 13 השנים שחלפו מאז פרסום דו"ח ועדת אור הן שיקפו מגמות מנוגדות — הן הקצנה והן התקרבות . בכך עוסק החלק השני של הספר . נקודת אור המצטיירת כיום בתמונת המציאות היא הנטייה הגוברת בין אזרחים ערבים להשתלב בחיי המדינה — מגמה המכונה לעיתים "ישראליזציה" . מבלי לוותר על זהותם המיוחדת ועל תביעותיהם לשוויון אזרחי, הולכים ומתרבים בנוף הישראלי ערבים התופשים עמדות בולטות בחיי התרבות, בספורט, ברפואה ובעסקים . אזרחים אלה, הדוברים לרוב עברית רהוטה, רואים במדינת ישראל את המסגרת היציבה לפעילותם, ואת החברה היהודית כהקשרהּהרלבנטי . מגמה זו ניזונה לא רק מן הדינמיקה הפנימית של החיים בישראל אלא גם ממוראות ההרג וההרס בארצות הערביות השכנות, מן האכזבות מההנהגה הפלסטינית ומן ההתקדמות היחסית ברמת החיים . היא מוצאת ביטוי גם בסקרי דעת הקהל . כמה אירוני הוא שדווקא בשלב הזה, בו מסתמן הפוטנציאל הנרחב של השתלבות הערבים במדינת ישראל, מתגברות בחברה הישראלית ובהנהגתה מגמות של הדרה . בשיח של אישים שונים בצמרת השלטונית על החברה הערבית נשמעות נימות של התנכרות, האשמות קולקטיביות ואזהרות מטילות מורא . תוך הסתמכות על התנהלותם הקיצונית והפרובוקטיבית של אישי ציבור ערבים מן הזרמים הלאומני והאסלאמיסטי, הם מקדמים, או מבקשים לקדם, חקיקה שתחסום יישובים קהילתיים בפני ערבים, תמנע מהם זכויות המוקנות ליהודים ( בהגדרתם כ"יוצאי צבא" ) , תגביל את האפשרות לציין את הנכבּה, תשלול מן השפה הערבית מעמד של שפה רשמית ועוד .
|
|