|
|
עמוד:4
4 מדיניות ישראל כלפי רצועת עזה : חלופות אסטרטגיות המדיניות הישראלית הדינמית של הכלה ושל הרתעה נשחקה מאז מרס 2018 — מאז עלה בידי החמאס לתעל את המחאה העממית שהתפתחה ברצועה עקב המצוקה ותחושת האין מוצא להפגנות המוניות ולניסיונות פיגוע נגד ישראל . כך הוענקו לחמאס מנופי לחץ על ישראל ויכולת לשלוט בהסלמה על בסיס ההערכה שישראל אינה מעוניינת להסלים את המצב עד כדי מבצע צבאי רחב היקף ואינה רואה חלופה לחמאס שתשלוט במקומו ברצועה . ככל שנמשכת שליטת החמאס ברצועה, וללא תהליך מדיני חיובי ומשמעותי מול הרשות הפלסטינית וחיזוק שלטונה ומוסדותיה, הולכים ופוחתים הסיכויים כי זו תוכל לחזור לשלוט ברצועה, לפחות בטווח הנראה לעין . על אף ניסיונות שנעשו בתיווך מצרים לקדם פיוס בין הפת״ח לחמאס, הם לא הצליחו להגיע להסדרת היחסים ולפתרון הסכסוך ביניהם, שבמסגרתו תשוב הרשות לשלוט מנהלתית ברצועת עזה . בסוף 2017 היו הצדדים קרובים להסכמה על פיוס, אך זו נמנעה בסופו של דבר בשל התנגדות החמאס לפרק את הזרוע הצבאית שלו, ואילו מחמוד עבאס, נשיא הרשות הפלסטינית, התנגד ליצירת דגם חזבאללה ברצועה ודרש את יישום חזונו : ״רשות אחת, חוק אחד, נשק אחד״ . 1 ב- 2019 עמדה ישראל יותר מפעם אחת לצאת למבצע צבאי ברצועה, אך תמיד נמנעה מכך בסופו של דבר בשל הבנת המשמעויות וההשלכות של מהלך כזה לטווח הקצר ולטווח הארוך . בפועל, מדיניות ישראל בנוגע לרצועת עזה מאפשרת לחמאס — גורם עוין וחמוש, המאיים עליה ישירות ובהתמדה — לבצר את מעמדו ואת שלטונו באזור . למרות האיום הביטחוני הישיר והמתמיד הנשקף לישראל מרצועת עזה ולמרות סבבי האלימות החוזרים ונשנים בין ישראל לבין החמאס וארגונים סוררים הפעילים ברצועה, לא מתקיים כיום בארץ שיח ציבורי מעמיק על אודות חלופות למדיניות כלפי האזור ובנוגע ליעדים האסטרטגיים של ישראל בזירה הפלסטינית בכלל וברצועת עזה בפרט . לפיכך החליט המכון למחקרי ביטחון לאומי לכונן קבוצת מחקר בהשתתפות שניים-עשר חוקרים לבחינת החלופות האסטרטגיות בנוגע לרצועת עזה, להעריך את ישימותן, לגבש תובנות שיאפשרו להצביע על החלופה המועדפת ולהניחה על סדר היום של הציבור ושל מקבלי ההחלטות במדינה . 1 . גל ברגר, ״בכיר ברשות הפלסטינית לכאן חדשות : שיחות הפיוס בקהיר נכשלו לחלוטין״, כאן, תאגיד השידור הישראלי, 27 בנובמבר ,2018 https : / / tinyurl . com / vmqyp3 a
|
|