|
|
עמוד:14
מסורת וקדמה אני מקווה שהקריאה בספר הזה תבהיר שהתשובה על השאלה שבה פתחתי היא חיובית : אכן קרה משהו בעל משמעות מהותית במאות השנים האחרונות . יחד עם זאת, חשוב לציין שהתשובה החיובית הזו אין פירושה שעלינו להשליך את המסורת מאחורי גבנו ולהתקדם באופן עצמאי ( לכאורה ) הלאה . אחת הטעויות הגדולות של הנאורות הרדיקלית היתה התפיסה שחובה לעשות כן ; שראוי שכולנו, כבני אדם מודרנים, "עולם ישן עדי יסוד נחרימה", ונבנה תחתיו עולם חדש ואמיץ שמבוסס אך ורק על תפיסותינו המודרניות . מרדכי אהרנפרייז ( 1869 ‑ 1951 ) , סופר, פובליציסט ופעיל ציוני, היה יכול לתאר ב ‑ 1903 את עמדת "הדור הצעיר בתנועת התחיה שלנו", כלומר בהשכלה היהודית ובציונות, כקוראת תיגר על כל מה שהיה, כבוראת עולמות חדשים : שחררנו את עצמנו מתרבות גוססת כדי להתחיל תרבות חדשה, חיה, פורייה . שחררנו את עצמנו מחיים מדומים כדי להתחיל חיים חדשים, חיים מלאים ואמתיים [ . . . ] הננו בני חורין כדי ליצור חיים חדשים, תרבות חדשה, ערכים חדשים . הננו בני חורין כדי לשנות את מה שצריך שינוי, למלאות מה שחסר לנו, לבטל מה שעבר זמנו . הננו בני חורין כדי לבנות ולהרוס, לברוא ערכים ולהחריב ערכים . הנה באנו דור של יהודים ‑ צעירים, בני חורין ומלאי אמונה . 2 האופטימיות המאירה מתוך המילים הללו שובת לב, והאתוס הקיומי ‑ ניטשיאני, על האדם הבורא את עצמו מתוך עצמו, מרשים, אולם היומרה כאן ריקה, ילדותית, שכן אי ‑ אפשר באמת למחוק את העבר, או להתחיל מאפס ולבנות על לוח חלק . למעשה, תוכניות כאלה הן מתכון לאסון . אנחנו מחוברים בעבותות לעבר, ואיננו מסוגלים לגדוע את עצמנו ממה שהיה ולקפוץ קדימה, נטולי היסטוריה . העבר הוא חלק משמעותי מחומר הבניין של חיינו . כפי שנראה בהמשך, הרעיון של סובייקט שבורא את עצמו, או של חשיבה רציונלית שאינה מבוססת על ניסיון נצבר, הוא רעיון מודרני וחסר תקדים בתולדות האנושות . אהרנפרייז עצמו, לאחר פעילותו בתנועה הציונית, הפנה את מרצו להחייאת יהדות התפוצות, ובמשך תקופה כיהן כרב הראשי של בולגריה, ולאחר מכן, עד מותו, כרב הראשי של סטוקהולם . אי ‑ אפשר להחריב את העבר, וגם לא כדאי לעשות זאת . גם אם תפיסותינו 14 אדם בצלם אלוהים
|
|