|
|
עמוד:14
עידו זלקוביץ ' 14 שכן עבר לאומי הוא דימוי של הרגע , תובנה בת זמנה , ולעומתו מצבה של האומה מסתמך בעיקר על יסודות דימויי העבר ומוערך לפיהם . לכן מן הראוי להיות קשובים להערתו של פרנסואה בודרייה , אשר העיר על החשיבות שבקיום דיאלוג תמידי בין העבר להווה . שכן לדידו זו הדרך שבה ההיסטוריה תצא מכותלי האוניברסיטאות אל המרחב הציבורי , תפגוש בסקטורים נוספים ולא תהיה מדע לשם ידע בלבד , אלא מדע המגיב לדרישות העולם ונענה לאתגריו , בין שהן באות מהמדינה וממוסדותיה או מהשוק הפרטי . זו למעשה 7 היסטוריה יישומית היאגישה המתארת היסטוריה יישומית . היסטוריה המעצבת זהות . במסגרת של עיצוב זהות , הדת היא המשאב הזמין ביותר בשל היותה מאגר טבעי של סמלים ואמונות הטבועים בזיכרון הקולקטיבי של העם — מניה וביה כאשר אנו דנים בתפקידו הפוליטי של האסלאם , שכן ניתן לראות באסלאם גם אידיאל אוטופי אשר מסמל מבחינה היסטורית עבר מפואר אשר חי בדמיון ההמון . גם אם הדיון יורד לרמת הפרט , אין זהות אישית שאיננה היסטורית . הרי זהות מוטבעת מטבעה בתוך שדה של ערכים חברתיים , נורמות 8 הזהות הפלסטינית התפתחההתנהגות וסמלים קולקטיביים . בנסיבות מיוחדות . ההיסטוריה של הזהות הלאומית הפלסטינית היא דוגמה אחת לריבוי של נרטיבים היסטוריים , כשבהקשר הפלסטיני השלכותיהן הן בעלות משקל רב . הסיבה לכך אינה רק ההתחרות בנרטיב הציוני , אלא העובדה שקיימות סתירות פנימיות 9 רבות בתוך השיח הפלסטיני עצמו . הזהות הפלסטינית , כמו זהויות לאומיות ערביות מקבילות , היא תוצר של אידיאולוגיות רבות . במבט לאחור ניתן לראות שאת התפתחותה ליוו השפעות אידיאולוגיות מזרח תיכוניות דומיננטיות כגון הלאומיות הערבית , פאן – אסלאמיזם ועלייתו של האסלאם
|
|