העץ

עמוד:8

8 ג׳ון פאולס זנים שנעשים נדירים יותר ויותר בימי הסופרמרקט האלה בשל חסרונותיהם המסחריים, כמו ציפתם העדינה או הכורח העלוּם "להיאכל היישר מן העץ" — הטעם המשובח ביותר שידעתי מעודי . עדיין רודף אותי זיכרונם, זיכרון שמותיהם וטעמיהם, צ'ארלס רוס וליידי סאדלי, פּיסגוּד נוֹנסאץ' ומלך הפּיפּינים . גם הזנים הפופולריים יותר שהוא גידל, כמו קומיס ג'יימס גריב וקוֹקס אורנג' — המוצרט והבטהובן של מדע גידול הפירות — סיגלו לעצמם על עצי הכלונסאות המחוכמים שלו תועפות של טעם ועידון, שלא פגשתי כמותם מאז אלא לעתים נדירות . בין השאר זה היה משום שהוא היטיב לדעת מתי בדיוק לאכול את הפרי . אגס קומיס צריך שבועות אחדים כדי להבשיל בחנות, אך הוא בשיאו ליום אחד בלבד . השלמוּת בזן הגריב רגעית ובת חלוף כמעט באותה מידה . עצים אלה השפיעו על חיינו הרבה יותר משהבנתי בנעוריי . התייחסתי אליהם כפי שאבי הציג אותם לעולם, תחביב ותו לא ; עניין שבשגרה, או מחויב המציאוּת, כמו הדאגות הכספיות התמידיות שלו, היעלמויותיו היומיומיות ללונדון, כיב התריסריון שלו — או מן הצד החיובי, הגולף של סופי השבוע, טניס, החיבה שלו לתחרויות קריקט מחוזיות . אבל כבר אז הם היו יותר מעצים — שמותיהם, מִנהגם וטבעם התקיימו באותו מישור רגשי כשל בן משפחה .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא